טל סלוצקר וינון יהל  בסלון הספרותי של חגית בת-אליעזר/ בלפור מור

ביום רביעי ה15.5.2019 נפגשתי בסלון הספרותי של חגית בת-אליעזר עם ינון יהל שהציג את ספר שיריו "תחזית לשיתוף פעולה" ועם טל סלוצקר, שהציג את ספר שיריו "הבית הלבן".

ספרו של ינון יהל עטוף כל-כולו בציור  "שדה חיטה עם עורבים" של וינסנט ואן גוך משנת 1890. טל סלוצקר הוא זה שיצר את הציור שעל עטיפת ספרו "הבית הלבן".

"טל סלוצקר הוא קודם כל צייר ופסל מחונן. לפנינו כאן רצף אסוציאציות וחוויות רגישות מאוד, המקיימות דיאלוג כללי עם נפשו של האומן, ובעצם תובנותיו וחרדותיו המרצדות מתחום פרטי  מאוד עד ניסיון לעקוב אחר דילמות ספרותיות ואומנותיות כלליות." כותב פרופ' גבריאל מוקד, על הכריכה האחורית של "הבית הלבן".

"ברגע בו נפסיק לרמוס את השונה, הלא מוכר, המזוהה כמאיים; ונכיר בו כמאתגר- ונבין שגם לו חלק באותו מארג, גם אם אין אנו יורדים לפשרו, רק אז אולי אורחותינו ישתנו" -  מאמין, או משער ינון יהל על גבי הכריכה האחורית בתחזית שלו לתוכנית פעולה בשירה נוקבת.

היה ערב מעניין ומאתגר. ראיתי איך שירתם של שני אנשים בפער גילאים, המגיעים מבתים שונים וממסעות חיים אחרים, מושפעת ומתכתבת עם עולמם.

מחקו אותי

כמו

שמוחקים שורה לא מוצלחת

ולא עוד

ולא היה

כותב ינון בשירו "מוזיקה"(עמוד 55 בספרו)

כשקמת בבוקר

העיר האירה,

ואני רציתי רגעים קלים,

שיר קל

לרוחות מנשבים

בין פסע  לפסע

בדריכה איטית.

עונה לו טל ב "שיר לטל" (עמוד 39 בספר).

עוצמת שירתו של ינון נובעת מעצם היותו דחוי

חלש לבוא (השיר הראשון בספר)

אלו אתנחתא ליצור יכולתי

לבוא חלש אבל רצוי

לא, לא דחוי

ואת תחבקי

ותאהבי אותי

חזק חזק

לו , לו יכולתי חלש לבוא

ולא לפחד כלל

לו רק יכולתי

ואת שם היית מצפה

חובקת, אוהבת, מקבלת

לו רק יכולתי

אבל לא מוותר  ונלחם בדרכו העיקשת להיות שייך

בין לבין (עמוד 27)

נאחז בפירורי מילים

להצדיק עובדת קיומי

ללא הצלחה או כשלון

כי בלי ניסיון

אין אלא

חדלון

טל סלוצקר מעביר את תחושותיו הציוריות בשיר ללא שם בעמוד 28:

אני מצייר בגלל שאני לא חכם

חכם הייתי לפני שנולדתי

תחילת דבר הכל נשמע

את האלהים ירא ואת ציוריו שמור

כי זה כל האדם

צבע כחל התערבב לי בנשמה

זכור את כל אוהביך

ואת מצוותיך תפיץ בארץ

עבודה זרה לעובדי אליליך

גם לטל כמו לינון יש קשר עם וואן גוך:

לאשה בציור יש כחול

איזה ספור סופר אז

כשהסתובבה בשדה כתום

כשגוכי (ואן גוך) נתן לה אצבע

הסתובבה עם אוזן חתוכה

ואולי הפך אוזן לאצבע שישית

רצתה להעניק לנו מבט

אנחנו זוכרים אוזן.

על פי ציור של וואן  גוך 'המלקטת', מסביר לנו טל  בעמוד 27

את השיר של טל "מות אבי" (בעמוד 32) מקריא לנו אביו. ראינו אבא גאה בילדו המשורר והצייר המחונן.

מות אבי

את מות אבי חלמתי בוילנה

כנראה שזה קשור לאבא שלי איכשהו

ייתכן ואבא שלי הבין את זה עוד בוילנה.

מחר אהיה בונציה

מעניין מה תזמן לי העיר הזאת

שלא זמנה לי אמסטרדם.

הקריאה ודבריו של האב היו רגע מכונן להמחיש את הפער בין שיריו של טל האומן עם משפחה גאה ותומכת ביצירתו, לבין שירתו של ינון הדחוי והמבקש חיבוק.

 לינון ולטל התייחסות בשירה לסביבה ולחברה בה הם חיים:

נולדתי יהודי

ואני גא להיות יהודי

למרות ודווקא הנסיבות

המכוערות והדוחות

בהן אני חי היום.......

חי אני בארץ שאני בז לשלטונה

ומעורר בי קבס ובחילה

ועושה אני המעט שאני יכול לעשות

בנסיבות המכוערות  והדוחות

בהן אני חי היום....

כותב יינון  בשירו "נכתב על קרח" (עמוד 5).

לטל דרכים משלו להתבונן על "שחר על הבוקר" (עמוד 8)

שחר על הבוקר,

והעלים מתאספים

לכבוד הגשם.

כל זאת על מפה,

מתוך חדר העבודה

וזה דבר נכון.

הדברים מתארגנים

ונהיים אחד או הרבה.

אדם שנופל למלכודת פעם אחת

לעיתים נופל בנה פעמים רבות.

אז נוספו שתי שורות לביוגרפיה שלי.

כל זה קורה לטל סלוצקר, אחרי ש

תל אביב עלתה באש (עמוד 7)

המכירות עלו ותל אביב עלתה באש,

השמש נעלמה במרכז  השמים והשתעבדה למרחב.

טוב שתרגישו או מוטב שתראו את מה שנעשה בעיר הלבנה.

השמש נצצה ודברים לבנים השתרכו מסביב לאטמוספרה

לפעמים שירים הם זמנים שהשתנו או רעשים חזקים שחרזו על עצמם.

וטוב שתל אביב כה רחוקה מירושלים, בה דברים מרוכזים יותר.

השירה היא מדינה בפני עצמה ואין בה זנות או מרחבים של אדמה.

אחד המשוררים הכיר אישית את דוד אבידן והשני - את נתן זך.

כל אחד מהם דיבר בגדולתו של ידידו .

אני משאיר לכם, הקוראים, לנחש בעד מי טל ובעד מי ינון.