שיר:
קוֹלוֹת בְּמָאוּטְהָאוּזֶן/ דב בהט

בָּאָרֶץ בָּהּ זַלְצְבּוּרְג זוֹהֶרֶת

תַּחַת הָרָקִיעַ הַמְּכֻשָּׁף בְּכִשְׁרוֹנוֹ שֶׁל מוֹצַרְט

גַּם מַחֲנֵה הָרִכּוּז מָאוּטְהָאוּזֶן מְהַבְהֵב בְּרָקִיעַ

פְּרָטִי,

מְבַכֶּה אֶת גּוֹרַל הַמְּעֻנִּים לַמָּוֶת בְּכָל מִינֵי שָׂפוֹת.

לְמָאוּטְהָאוּזֶן שְׁתֵּי קוֹמוֹת הַמִּתְחַבְּרוֹת

בְּמוּזִיקָה יְוָנִית, בְּבָּלָדָה שֶׁל מִיקִיס תֵאוֹדוֹרָקִיס,

וְכֵן בְּמַדְרֵגוֹת לוּלְיָנִיּוֹת שֶׁמַּשְׁלִימוֹת אֶת

הַחִבּוּרִים:

מַחְצָבָה בַּתַּחְתִּית, וּמַחֲנֵה הַנִּרְצָחִים - בָּעִלִּית.

לְמַעְלָה וּבְהַעֲרָצָה נִצָּב מֵעַל הַתְּהוֹם שֶׁלְּרַגְלָיו

הַמְּפַקֵּד הַגֶּרְמָנִי, הַגָּבוֹהַּ, הַיָּשָׁר, הַמַּשְׂכִּיל,

הָרָגִישׁ לְמוּזִיקָה טוֹבָה וּלְיֹפִי אָנִין שֶׁל נוֹף

יְחִידִי,

מִמָּקוֹם זֶה נִשְׁקָף הַפֵּיְסָז' הַנָּאֶה בְּיוֹתֵר,

מֵאֵלֶּה שֶׁהִקִּיפוּ אֶת מַחֲנוֹת הָרִכּוּז שֶׁל אָדוֹלְף.

הַמְּיֹעָדִים לְעִנּוּיִים וּלְמָוֶת,

צָרְבוּ אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם לְאִטָּם, יוֹם אַחַר יוֹם,

בְּעֵת שֶׁחָצְבוּ אֶת סַלְעֵי הַגְּרָנִיט וְהֶעֱמִיסוּם עַל

כִּתְפֵיהֶם.

כְּלָבִים נוֹבְחִים וְקוֹרְעִים נְתָחִים,

הִכְרִיחוּם לְטַפֵּס בַּמַּעֲלֶה הַלּוּלְיָנִי

עִם הַמַּשָּׂא וְגוּפָם הֶחָסֵר, זֶה הַקָּרוּעַ.

שָׁם לְמַעְלָה הִמְתִּינוּ לָהֶם מַלְקוֹת וּבְעִיטוֹת,

כֹּה חֲזָקוֹת וּפִרְאִיּוֹת שֶׁהִפִּילוּ אוֹ גִּלְגְּלוּ אוֹתָם

אֶל קַרְקָעִית הַמַּחְצָבָה שֶׁרַק אֶתְמוֹל בָּרְאוּ

בְּמַכּוֹשֵׁיהֶם.

צְוָחוֹת וַאֲנָקוֹת לִוּוּם בַּדֶּרֶךְ לְמוֹתָם.

בִּתְגוּבָה, קַלְגַּסֵּי הָרַיְךְ הִגְבִּירוּ אֶת קוֹלוֹת

הַכִּנּוֹרוֹת

שֶׁהִשְׁמִיעוּ אֶת מוֹצַרְט בְּרֹב פְּאֵר וְכָבוֹד.

אֵלֶּה הַקּוֹלוֹת הַמְּעֻרְבָּבִים שֶׁמּוֹיְשֶׁלֶ'ה הַקָּטָן

שָׁמַע בְּדַרְכּוֹ הַמְּהִירָה לַתְּהוֹמוֹת,

לְגֶתֶה וְשִׁילֶר נוֹסְפוּ פּוֹאֶמוֹת חֲדָשׁוֹת.

וּבְכָל בֹּקֶר, שִׂיאֵי אַכְזָרִיּוּת הַחוֹצִים כָּל רוּם,

אֶל רֹאשׁ הַתֹּרֶן הֵנִיפוּ בְּנֵי הַשָּׂטָן, עֲלוּבֵי הַיְּקוּם.

(מתוך: "אלופי החיים" הוצאת טוטם. 2014)