תערוכה אוולין כץ בבית מאירוב  בחולון/ ראובן שבת

בתאריך 13 לאפריל התקיימה בבית מאירוב  בחולון  התערוכה הראשונה של האמנית והמשוררת אוולין כץ. בחגיגת הפתיחה נטלו חלק אנשים רבים: בני משפחה, חברים, מכרים. רבים מהם כמובן מעולם השירה והיצירה שהאמנית מחוברת אליו באופן הדוק.

אוצרת התערוכה, ד"ר נורית צדרבוים,  ליוותה את הפתיחה בדברי הסבר  מקיפים ומעניינים מאוד.

דבריה סייעו מאוד להיכנס ליופי הציורים ועומקם.

סיפור חייה של אוולין כץ שזור בציורי התערוכה. היא ילידת תוניס ( 1941).אם לשניים וסבתא לארבעה.

עלתה לארץ בגיל 14 יחד עם עליית הנוער, למדה במקווה ישראל עד לאיחוד המשפחה בארץ ומגורים בנתניה.

חרף העובדה שהישגיה בלימודים היו גבוהים ביותר, ויחד עם העובדה שהתקבלה ללימודים בבצלאל ובסמינר למורים, נאלצה לוותר על שאיפותיה, לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה. כנערה עבדה במקומות שונים כפועלת ייצור, אריזה, ובהמשך כמאיירת במפעל קרמיקה.

בגיל 17 מרדה, ובחרה ללמוד. השתלבה במסגרת לימודי אחיות מוסמכות בבית חולים קפלן. באותם שנים משיכה ועובדת כאחות בכירה בתחנה לבריאות המשפחה, וכאחות נפרולוגית בביה"ח וולפסון בחולון, כל זאת  עד לגיל פרישה ויציאה לגמלאות.

בכל אותם שנים, היא המשיכה לעסוק בציור באופן אינטנסיבי ועקבי ובכתיבה. בוגרת קורסים לספרות של אוניברסיטת תל – אביב. ופועלת כיוצרת, כותבת שירה,  ומתרגמת.

עם הפרישה לגמלאות מתרכזת בכתיבה, תרגום וציור.

שירים רבים  של אוולין כץ זכו בפרסים שונים, הולחנו ומבוצעים בארץ ובחו"ל, מתפרסמים בכתבי עת שונים, בעיתונות בארץ ובחו"ל, מופיעים באנתולוגיות, מושמעים בתחנות רדיו וטלוויזיה ובראיונות אישיים ברדיו.

בשנת 2018 – זכתה באות יקירת העיר חולון.

.

לאחר כ-65 שנות ציור רצופות מציגה אוולין כץ תערוכת יחיד ראשונה.

התערוכה שהתגבשה משקפת את האמת הפנימית, לצד חזות חיצונית מוקפדת, למידה עצמית ופיסות רגש, חיים, מילים וצורות. נושאי הציור מגוונים אך ניתנים להבחנה ולמיון. כץ עוסקת בנשים ובנשיות, מתבוננת על נופים, תרבויות, ויוצרת עבודות שיח ומחווה לאמנים ואישים יידועי שם.

הציורים בתערוכה הם בסגנונות שונים. הם מקיפים וטוטאליים בהבעה שלהם, אבל דינמיים בפתיחות שלהם.

ניכר היטב לדעתי כי אוולין כץ היא מסוג האמנים שהם אוהבי אדם. המכחול שלה נוגע במצבים אנושיים שבהם נראה אור והפרספקטיבה באה משני הכיוונים כאחת. עינה וידה המוכשרת אבל גם מבטו של המתבונן.

אוולין רואה את המתבונן, ולכן ציוריה מושכים את ליבו, ועינו. ונוגעים בו באופן אנושי, וחם.

כך גם וילון ילדות מיוחד שהוצג בתערוכה ונתן בגלוי תחושה חמה, ביתית, מיוחדת מאוד, אך גם בעלת אמירה אומנתית משמעותית.

""עַד  כְּלוֹתִּי בְּתוֹךְ עַצְמִי" כותבת אוולין כץ בשירה 'שיט הערגה', ובעבורה ערגה היא גם-האחיזה במכחול. השיט בנחלי הצבע, על בדי הקנבס. זהו מסע, זוהי דרך בה היא מטביעה עצמה עד כלותה, עד קצה גבול יכולתה, אותו היא ממשיכה ובודקת ללא הפוגה" אומרת אוצרת התערוכה דר' נורית צדרבוים.

כץ פרסמה מספר ספרי שירה, מתרגמת שירה, מפרסמת בכתבי עת חשובים, ומציירת במילים את עולמה הפנימי הרוחש רוגש. עליה ניתן לומר שציוריה הם שיר ללא מילים, ושירתה היא ציור ללא צבעים. אלה הם מרחבי השיח שלה, בהם היא מדלגת בין השפה החזותית לשפה המילולית ומייצרת עולם שלם של מראות המתארים את המחזה האישי שלה, המתקיים בתיאטרון הנפש.