הומורסקה:
חצי חצי/ אלי יונה
"מי שאינו רוצה לרדת ביגון שאולה, ירחק נא מן הגלב."
- פתגם רומאי עתיק
I
בְּרוֹמָא הָעַתִּיקָה, לַהַב אֶחָד הִפְחִיד אֶת כֻּלָּם יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁל הַחֶרֶב אוֹ הַפִּגְיוֹן אוֹ הַכִּידוֹן וַאֲפִלּוּ מִזֶּה שֶׁל אִזְמֵל הַמְּנַתְּחִים... הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא מַדּוּעַ חָזַר שָׁם הַזָּקָן לָאָפְנָה?
הַקֵּיסָרִים הֲכִי קְשׁוּחִים חָשְׁשׁוּ מִמֶּנּוּ; יוּלְיוּס קֵיסָר הֶעֱדִיף לִמְרֹט אֶת זְקָנוֹ בְּמוֹ יָדָיו, וְאִלּוּ אַדְרִיאַנוּס הֶעֱדִיף לְגַדְּלוֹ פֶּרַע – בְּנִגּוּד גָּמוּר לְצַו הָאָפְנָה שֶׁל יָמָיו – הַכֹּל כְּדֵי לְהוֹקִיר אֶת רַגְלֵיהֶם, אוֹ אֶת פְּנֵיהֶם, מִלַּהַב הַגַּלָּב.
הָיָה גַּלַּב רְחוֹב אֶחָד, שׁוֹחֵט לְשֶׁעָבַר שֶׁנִּסָּה לְהַסְתִּיר זֹאת בְּלִי הַצְלָחָה יְתֵרָה. סִפְּרוּ עָלָיו בְּדִיחָה, שֶׁחֲצִי מְחִיר הָיָה לוֹקֵחַ וַחֲצִי פָּנִים הָיָה מַשְׁאִיר; אֶלָּא שֶׁהַבְּדִיחָה כֻּלָּהּ הָיְתָה עַל חֶשְׁבּוֹן הַלָּקוֹחַ.
לָקוֹחוֹתָיו הַמְּעַטִּים נֶחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, לַעֲנִיִּים גְּמוּרִים וּלְזָרִים גְּמוּרִים.
הָיָה גַּם קִרְקְסָן אֶחָד, עָנִי גָּמוּר לֹא, זָר גָּמוּר כֵּן, שֶׁהִתְגַּלְגֵּל בְּאַקְרַאי לַחֲנוּתוֹ שֶׁל הַגַּלָּב וּבִקֵּשׁ שֶׁיְּגַלֵּחַ אֶת זְקָנוֹ. בְּתוֹר מְאַלֵּף חַיּוֹת שֶׁהִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ לֹעָם שֶׁל דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת, כְּלָל לֹא חָשַׁשׁ מִיָּדָיו שֶׁל אִישׁ תָּמִים.
רַק לְאַט לְךָ – הֵעִיר לוֹ בַּחֲצִי קְרִיצָה – עוֹדֶנִּי מְחַפֵּשׂ כַּלָּה!
אַל חֲשָׁשׁ, בַּחוּרִי! – הִרְגִּיעוֹ הַגַּלָּב – כֹּה מְיֻמָּן אֲנִי בִּמְלַאכְתִּי, שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת אֲגַלְּחֲךָ כָּרָאוּי!
וְאוּלָם, כְּשֶׁהִתְרַוֵּחַ הַקִּרְקְסָן עַל שְׁרַפְרַפּוֹ מוּל הַמַּרְאָה, רָאָה חִזָּיוֹן מַבְחִיל:
כֹּהֵן בַּרְבָּרִי שָׁחַט גָּרוֹן שֶׁל תַּיִשׁ וְסִילוֹנֵי דָּמוֹ צָבְעוּ הַכֹּל בְּשָׁחֹר...
זֶה הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁזָּכַר עִם פְּקִיחַת עֵינָיו בְּבֵית הַחוֹלִים.
כְּאֵב חַד נִקֵּר בְּלֶחְיוֹ הַשְּׂמָאלִית וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְמַשְּׁשָׁהּ נִתְקַל בְּתַחְבֹּשֶׁת. אוֹ־אָז הֵבִין מִי הָיָה הַכֹּהֵן וּמִי הָיָה הַתַּיִשׁ!
כֹּה עָמֹק חָתַךְ הַגַּלָּב בִּבְשָׂרוֹ הַחַי, עַד שֶׁבְּמָקוֹם הַצַּלֶּקֶת כְּבָר לֹא צָמַח שֵׂעָר. פֶּה שֵׁנִי נִפְעָר בְּלֶחְיוֹ וְשִׁוָּה לוֹ אֶת מַרְאוֹ הַגְּרוֹטֶסְקִי שֶׁל יָנוּס, כְּפוּל הַפָּנִים. גַּם זַעֲמוֹ הֻכְפַּל פִּי שְׁנַיִם לְאַחַר שֶׁהַגַּלָּב פָּטַר עַצְמוֹ מֵעֹנֶשׁ בַּתּוֹאֲנָה שֶׁלָּקוֹחוֹ זָז לְפֶתַע פִּתְאֹם.
הַקִּרְקְסָן הַמִּסְכֵּן, אֲפִלּוּ אַרְיוֹת הַמַּחְמָד שֶׁלּוֹ נָסוּ מִפָּנָיו, קַל וָחֹמֶר כָּל בְּנוֹת הַמִּין הַיָּפֶה.
II
כַּעֲבֹר חֲצִי שָׁנָה הִגִּיעַ לַגַּלָּב לָקוֹחַ מִן הַמִּזְרָח; מוֹצָאוֹ נִכָּר לְפִי מַלְבּוּשׁוֹ שֶׁהִסְתִּיר אֶת כֻּלּוֹ לְמַעֵט עֵינָיו. הַלָּה הִצִּיג עַצְמוֹ, בְּלָטִינִית רְאוּיָה לְצִיּוּן, כְּסוֹחֵר עֲרָבִי שֶׁנֹּפֶשׁ עִם אֲרוּסָתוֹ בָּעִיר.
הַאִם נָכוֹן מָה שֶׁסִּפְּרוּ לִי לָקוֹחוֹתֶיךָ, שְׁאָלוֹ הַזָּר, שֶׁאַתָּה כֹּה מְיֻמָּן בִּמְלַאכְתְּךָ, עַד כִּי תּוּכַל לְבַצְּעָהּ גַּם בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת?
הַגַּלָּב בָּלַע אֶת רֻקּוֹ וְעָנָה: בֶּטַח! אוּכַל לְסַפֵּר אֲפִלּוּ תִּינוֹק בַּחֹשֶׁךְ!
אִם כֵּן הִגַּעְתִּי לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן! עָלַץ הַזָּר וְהִמְשִׁיךְ, עַל נְקַלָּה תּוּכַל לְסַפֵּר כָּךְ אֶת אֲרוּסָתִי, שֶׁשְּׂעָרָהּ מָלֵא וְאָרֹךְ כְּרַעֲמַת אַרְיֵה!
עַתָּה כְּבָר לֹא נִשְׁאַר לַגַּלָּב עוֹד רֹק לִבְלֹעַ; בֶּטַח שֶׁאוּכַל! אַךְ לָמָּה שֶׁתִּרְצֶה כַּדָּבָר הַזֶּה?!
מִנְהַג אָבוֹת – הֱשִׁיבוֹ הַזָּר – לְאַף גֶּבֶר אַחֵר מִלְּבַדִּי אָסוּר לְהַבִּיט בָּהּ גְּלוּיַת רֹאשׁ!
הִסְכִּים הַגַּלָּב בַּחֲצִי פֶּה וְסִיֵּג בִּתְנַאי אֶחָד: כְּשֶׁעֵינַי עֲצוּמוֹת, עֵינֶיךָ פְּקוּחוֹת, לְבַל אַגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ!
הָסֵר כָּל דְּאָגָה מִלִּבְּךָ! – הִרְגִּיעוֹ הַזָּר – בְּטֶרֶם תַּגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ, אַגִּיעַ אֲנִי לְאָזְנֶיךָ!
אִם־כֵּן הַכְנִיסֶהָ עַכְשָׁו וְהוֹשִׁיבֶהָ כָּאן! הִצְבִּיעַ הַגַּלָּב עַל שְׁרַפְרַפּוֹ, פָּתַח אֶת מִסְפָּרָיו וְסָגַר אֶת עֵינָיו.
כַּעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים טָרַף נִיחוֹחַ חָזָק שֶׁל בֹּשֶׂם אֶת הָאֲוִיר.
לוּלֵא הֲרַחְתִּיהָ – הֵעִיר הַגַּלָּב – כְּלָל לֹא הָיִיתִי מַרְגִּישׁ בָּהּ, שֶׁצְּעָדֶיהָ קְלִילִים וּשְׁקֵטִים כְּשֶׁל חֲתַלְתּוּלָה מַמָּשׁ!
אָז נִשְׁמַע מֵעֵין פִּיתוֹם מִתְגַּלְגֵּל וּמִתְגַּרְגֵּר, כֶּשֶׁל נְהָמָה אוֹ שְׁאָגָה.
עָלֶיךָ לִסְלֹחַ לָהּ – מִהֵר הַזָּר לְהִתְנַצֵּל – שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְרַגְּלָה לָאֹכֶל שֶׁלָּכֶם!
וְעַכְשָׁו נִשְׁמַע קוֹל עָמוּם אַחֵר, שָׁבוּר כְּמוֹ עִטּוּשׁ אוֹ אִנְפּוּף.
וְגַם לָאַקְלִים שֶׁלָּכֶם! הוֹסִיף הַזָּר.
אַחֲרֵי־כֵן שָׁמַע הַגַּלָּב שָׂפָה זָרָה וּמוּזָרָה, שֶׁל חֲצָאֵי וְרִבְעֵי הֲבָרוֹת וּנְהָמוֹת מְשֻׁנּוֹת וּמְשֻׁנָּנוֹת.
זוֹהִי שְׂפַת אַרְצִי! – מִהֵר לְהַסְבִּיר לַגַּלָּב – הוֹרֵיתִי לַאֲרוּסָתִי לְהִתְיַשֵּׁב הֵיכָן שֶׁאָמַרְתָּ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַתְחִיל!
לְפֶתַע רָאָה הַגַּלָּב חִזָּיוֹן מַבְחִיל:
אַרְיֵה אֵימְתָנִי טָרַף חֵצִי מִיָּדוֹ וְסִילוֹנֵי דָּמוֹ צָבְעוּ הַכֹּל בְּשָׁחֹר...
III
זֶה לֹא הָיָה חִזָּיוֹן.
בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט טָעַן הַנֶּאֱשָׁם – שֶׁבֶּטַח הֵבַנְתֶּם מִיהוּ כְּבָר מֵחֲצִי הַסִּפּוּר – כְּדִלְקַמָּן:
עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת שֶׁהַגַּלָּב נָטַל מִמֶּנִּי חֲצִי פָּנִים; הַאֵין זֶה רַק הוֹגֵן שֶׁאֶטֹּל מִמֶּנּוּ חֲצִי יָד?
חֶבֶר הַשּׁוֹפְטִים הֵשִׁיב לוֹ פֶּה אֶחָד בַּחֲנִינָה מְלֵאָה.
~
