סיפור תלמודי:
הדיינים המביישים/ מתוך מדרש רבה

"כִּי זָנְתָה אִמָּם הוֹבִישָׁה הוֹרָתָם)" הושע ב, ז)

אָמַר רַ' שִׂמְלָאי:

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַדַּיָּנִים מְבַיְּשִׁים דְּבָרַי בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ.

כֵּיצַד?

הֶחָכָם יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּצִבּוּר:

"לֹא תַּלְוֶה בְּרִבִּית" – וְהוּא מַלְוֶה בְּרִבִּית;

"לֹא תִּגְזֹל" – וְהוּא גּוֹזֵל;

"לֹא תִּגְנֹב" – וְהוּא גּוֹנֵב.

אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנִּגְנְבָה טַלִּיתוֹ

וְהָלַךְ לַדַּיָּן לִקְבֹּל עָלֶיהָ,

וּמְצָאָה פְּרוּסָה עַל מִטָּתוֹ.

וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁנִּגְנַב מֵחַם שֶׁלָּהּ,

וְהָלְכָה לַדַּיָּן לִקְבֹּל עָלָיו,

וּמְצָאַתּוּ שָׁפוּת עַל גַּבֵּי כִּירָתוֹ.

לְכָךְ נֶאֱמַר: "כִּי זָנְתָה אִמָּם הוֹבִישָׁה הוֹרָתָם".