שיר:
חופה/ סברינה דה ריטה

בַּיּוֹם בּוֹ עָמַדְתִּי מִתַּחַת לַחֻפָּה,

עִם הַהִינוּמָה הַשְּׁקוּפָה, הָעֲדִינָה,

פֶּרַח בַּיָּד, טַבַּעַת זָהָב דַּקָּה,

שָׁם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, הַכּוֹכָבִים נָצְצוּ,

עֲלֵי הָאֹרֶן נָעוּ חֶרֶשׁ,

חָשַׁבְתִּי עַל שְׂדוֹת יַלְדוּתִי.

רָצִיתִי לָרוּץ אֲלֵיהֶם, לִצְחֹק כְּמוֹ יַלְדָּה.

אַךְ רַק צָעַדְתִּי אֶל תּוֹךְ הַיַּעַר הָאָפֵל.