שיר:
אַרְמוֹן תְּלַת קוֹמָתִי/ יעקב ברזילי

לַיְלָה אֶחָד הֶעֱרַמְתִּי עַל הַשּׁוֹמְרִים

וְהִתְגַּנַּבְתִּי עַד עֵץ הָאִזְדָּרֶכֶת שֶׁהִשְׁקִיף עַל הַבְּרֵכָה

הִשַּׁלְתְּ מֵעָלַיִךְ אֶת חָלוּק הָרַחְצָה

וְשִׂחַקְתְּ חָתוּל וְעַכְבָּר עִם הַיָּרֵחַ

אֲנִי הִשְׁתַּזַּפְתִּי בְּאוֹר גּוּפֵךְ הַבָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת

שֶׁדָּמָה לְאַרְמוֹן תְּלַת קוֹמָתִי.

הִתְאַוֵּיתִי לְסַיֵּר בּוֹ

וְאַתְּ הִתְנַדַּבְתְּ לְהוֹרוֹת לִי אֶת הַדֶּרֶךְ.

כִּרְכַּרְתִּי סְבִיב בִּטְנֵךְ הַהוֹמָה

כְּמִי שֶׁנִּלְכַּד בְּדֶלֶת מִסְתּוֹבֶבֶת שֶׁאֵין לָהּ פִּתְחֵי יְצִיאָה

הִסְתַּחְרַרְתִּי.

וְאָז הוֹלַכְתְּ אוֹתִי לַבַּלְקוֹן בַּקּוֹמָה הַעֶלְיוֹנָה

לִינֹק חַמְצָן.

שָׁעָה אֲרֻכָּה קִּפַּצְתִּי בֵּין הַקּוֹמוֹת

כִּמְדַלֶּגֶת אַיָּלָה בֵּין חוֹחִים,

עַד שֶׁשָּׁמַעְתִּי צְפִירוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת

כְּמוֹ בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה.

כָּל אוֹתָהּ עֵת הִסְתַּתַּרְתִּי בְּקוֹמַת מַרְתֵּף הַיַּיִן

וְשָׁתִיתִי אוֹתָךְ לְשָׁכְרָה.