בנתיבי השירה והיצירה עם מנחם פאלק/ ראובן שבת יהודה ניסן
מנחם פאלק הוא משורר , מתרגם וסופר שפרסם למעלה מ55 ספרים. רובם ספרי שירה. תרגם ספרי שירה רבים מרומנית לעברית וההיפך. 10 מספרי שיריו ראו אור בשפות שונות. כמו כן זכה במספר פרסים ספרותיים חשובים ברומניה ובארץ. שירתו של פאלק היא ייחודית מאוד בהיותה שילוב מקורי בין הכואב לאירוני, בין רגעי שמחה שוקקים למצבים מורכבים של עצב ובדידות. היא בלתי אמצעית מאוד בפניה וחמה במבעה
הספרים שלך מחולקים בצורה מוקפדת לפרקים. אתה מעניק תשומת לב מרובה לשמות הספרים, שמות הפרקים והשירים. מה הסיבה להקפדה היתרה?
"זה נכון. כבר מהספרים הראשונים חשבתי שיש לשים לב למבנה הספר. אני חושב שספר שירים אינו אסופה של שירים. לדעתי, צריך להיות בספר חוט מוביל שיוצר קשר בין הפרקים ובין השירים. הספר צריך בסופו של דבר להיות יצירה הומוגנית ומגובשת בדרכים ובאמצעים שונים. לכל שיר יש חשיבות גדולה כשלעצמו, אך חשוב גם מיקומו במערך כל הספר ויחסי הגומלין שבינו לבין השירים שלפניו ואחריו. כמו כן, חשוב שגם השמות יהיו בעלי משמעות, וכאשר השם הוא כוכבית (חוסר שם), גם לכך צריכה להיות הצדקה. השם מגדיר במידה רבה את השיר.
אני השתדלתי ליישם תפיסה זו בספריי, ובספרים השונים שערכתי בעבר."
הבדידות כמוטיב אנושי ושירי מופיע אצל יוצרים רבים בשירה, בפרוזה ובמחזות. מה גורם ליוצרים בכלל ולך בפרט לכתוב על הבדידות?
"בדידות היא מצב קיומי נתון. כל אדם חי ויודע בביטחון רק מה שנמצא בראש שלו. איננו יודעים מה בראש בן זוג אוהב, או הילדים שלנו, ובוודאי לא של האנשים האחרים בסביבתנו. אנחנו חיים בעולם משלנו שחומות הידע המוחלט הוא רק על המחשבות של עצמנו.
במצב זה, בעולם של מוגבלות הידע המוחלט של המחשבה, היוצר-הכותב, במצב טוב מאחרים, מכיוון שהוא יכול לדמות מה האחרים חושבים בכלל, מה חושבים עליו, כל זאת בתוך יצירותיו.
הוא יכול לבנות או ליצור דמויות ולדמות מה מגוון המחשבות של הדמויות שהוא יוצר, לדמות יחסים וכמו "סופר יודע-כל". הוא יכול להתמודד עם מחשבותיו שלו והמחשבות שהוא מייחס לאחרים, דרך הדמויות שהוא יוצר.
זה יהיה נכון לכל יוצר-כותב, סופר, משורר, מחזאי.
היוצר שבורא לעצמו עולם, שולט בעצם על מחשבות דמויותיו, גם אם אלו על הנייר או על המחשב בלבד, לכן לא פלא שהבדידות העסיקה ומעסיקה אותנו מאז ראשית המחשבה האנושית.
אני, מדבר פעמים רבות עם חבריי, גיבורי הדף, או גיבורי המסך הממוחשב, חברים כנים, אמיתיים, המסכימים לשתף את תחושותיהם בעזרת המילים שלהם/שלי, וללוות אותי בטוב וברע, ברגעי השפל והחסד. "
מה הסיבה שיש בין שיריך שירים רבים על דמות האב?
"נראה לי שתחילת התשובה היא בתחושה של חוסר אב, אב נוכח/נעדר.
בילדותי ברומניה, אבי היה צריך לעבוד מחוץ לעיר שגרנו בה (השלטון הקומוניסטי העדיף להעסיק עובדים חברי המפלגה ולא יהודים). כאשר הגענו ארצה, אבי, המפרנס היחיד במשפחה, מצא עבודה, שוב, מחוץ לעיר מגורנו, כך ששוב הוא נעדר מהבית. היום, במחשבה רטרוספקטיבית, אני מבין שלמציאות שהאב חסר במשך שבוע או שבועיים, יש משמעות לגבי נער מתבגר, אחר כך חייל, וסטודנט. לצערי הוא נפטר כאשר הייתי בן פחות משלושים. לא הייתי יתום, אך גם לא עם אב נוכח, תומך, דמות גברית אִתּוֹ ניתן לשוחח.
למרות היעדרותו מהבית, הוא עשה הכל למען המשפחה. הוא היה איש טוב מאוד ומעולם לא חשב על עצמו. למשל, כאשר היה נוסע בתחילת השבוע לעבודה מחוץ לעיר, היה לוקח אִתּוֹ רק כסף לנסיעות וסוכריות, כדי שאם יפגוש באוטובוס ילד עצוב, יוכל לשמח אותו עם הסוכרייה.
הוא חסר לי לשיחה. הייתי רוצה לקרוא לו משיריי ולספר לו על עולם הכותבים בארץ וברומניה. הוא ממשיך להיות חסר פיזית כבר כמעט ארבעים שנה. במשך השנים הבנתי יותר ויותר, עד כמה לא הספקתי להכיר אותו והוא גם לא הספיק להכיר אותי ואת המשפחה ובכלל זה את נכדיו.
דרך השירים אני עדיין יכול לשוחח אתו."
אלו שלושה ספרים היית לוקח למבצר בודד ומדוע?
"דוד פוגל, "לפני השער האפל". ספר שירה אישי, עמוק, ישיר, שכבש אותי מהרגע הראשון שקראתי אותו. אני מאוד מזדהה עם כתיבתו, ועם העולם האפל שנמצא ברבים משיריו.
אני מעריך מאוד את רגישותו ויכולתו לכתוב שירים בלשון נקבה (ומי שקורא ואינו יודע שכתב אותם גבר, גם לא יחשוד שלא נכתבו על-ידי אישה). אותה רגישות עצומה שימשה אותו גם בשירים על אביו, הפרידה מאביו, וכך גם שירי הבדידות.
כידוע, הוא חי בין שתי מלחמות העולם, ונרצח בידי הנאצים בסוף מלחמת העולם השנייה. הוא תיאר את מראות מלחמת העולם הראשונה וכנראה הרגיש, באינסטינקט של יוצר נפלא, שהמלחמה הבאה תהיה נוראית יותר. ההבזקים של התמונות המתוארות בשירים שלו, על הדמויות התלויות, המוות שדופק על החלון, הגיעו לשיא בשיר מספר 70 בספר זה, שיר המזכיר את הרכבת שממתינה אף לו, לנסוע... לשם, בעצם למקום הסופי."
המשורר השני שהייתי לוקח את ספר שיריו הוא דן פגיס. השירים שלו והפרוזה הלירית בספר הם רגישים מאוד מדויקים, ולעיתים ציניים. בין הנושאים נמצא את היעדרות האב, השואה, נוף הילדות (ברומניה המושלגת), עולם הספרות והארספואטיקה ואחרים. הכתיבה כאמור היא מדויקת מאוד, עוצמתית, רבת רגש, בעלת רבדים רבים (ויש לזכור שהוא אחד מגדולי החוקרים בספרות ימי הביניים). מהיכרותי אתו (למדתי אצלו באוניברסיטה העברית), הוא היא איש מקסים, צנוע, וידען מופלג.
הספר השלישי הוא של אלדוס הקסלי, "המחר הנועז" (ובמהדורה החדשה "עולם חדש מופלא".) ספר דמיוני זה שפורסם בשנות העשרים של המאה הקודמת מתאר עולם שיש בו שני חלקים: הראשון מהונדס לרמות שונות של פועלים ושליטים, ששם הכל אמור להיות טוב ומושלם כמו בעולם אוטופי; באי נפרד נמצא החלק השני, הקטן, של התושבים, אשר עוסקים באומנות על גווניה השונים (ספרות, ציור וכו'). בחלק זה ההתפתחות של האנשים היא רגילה ואף יצרו עבורם מזג אוויר סוער, כדי לפתח את היצירתיות. אומנם מדובר בספר נוער שזכה להכרה רק כעבור שנים רבות לאחר כתיבתו."
כיצד אתה מסביר את הירידה בקריאת שירים ובקניית ספרי שירה בשנים האחרונות?
"ראשית, אינני מסכים עם הדעה או ההערכה שקוראים פחות שירה בימינו. אני חושב שקוראים יותר מאשר בעבר, בעיקר בגלל הרשתות החברתיות. רבים מנסים ברשת את נטיותיכם הספרותיות ומידת כישרונם. הרשת זמינה לכולם, חינמית ומגיעה מידית לחברים.
חלק גדול מהכותבים או מהקוראים נהנים לפרסם גם יצירות אחרות מכל התקופות, או לתאר אירועים ספרותיים.
לגבי הוצאת הספרים, אינני בטוח שפחות ספרים רואים אור. המהדורות קטנות יותר, גם בארץ וגם בחו"ל, ופחות יקרות עקב התפתחות הטכנולוגיה. יחד עם זאת, שירה לא נכתבת להמונים ואף פעם לא התיימרה להתחרות בפרוזה וברומנים, ביצירות שיש בהן עלילה ומוקדי משיכה דומים לאלו שבתוכניות הריאליטי. הנישה שניתן לעודד את מכירתה היא זו שבעלילת הספרים יש מוקדי משיכה שערורייתיים, והם אכן זוכים לפרסום רב יותר, ולפי כך, גם לקהל רב יותר. אלו חוקי המסחר והרווח, וכך נראה במדפים פרוזה מתורגמת ומקורית, ושטח התצוגה מעדיף להיות מכוסה ברומנים כאלו, שאף זוכים לכריכות מהודרות בזכות התקציב למהדורות של אלפי עותקים ולא עשרות או מאות עותקים כספרי השירה."
