לנוע בתשוקת היצירה עם טל איפרגן/ראובן שבת

טל איפרגן היא משוררת, סופרת, עורכת ולאחרונה כתבה מחזה קצר ראשון בשם –"מֶרִי". זיקת היצירה שלה היא דינמית, ומפעפעת כל העת אל משמעות הרגשות בחיי האדם וכיצד הם מפעילים אותנו. יצירתה השירית והפרוזאית נוגעת בחיים בשילוב איכותי, מעניין ומיוחד של תשוקה אופטימית וחיובית, שבצדה מבט מפוכח ולעיתים די כואב על החיים. היא יוצרת מתוך משמעות ומחפשת אותה לא אחת במכלול כתיבתה.

מהיכן את שואבת את הרעיונות לכתיבתך, האם הם נוצרים באופן ספונטני או מתוך מחשבה תחילה?

"איני שואבת רעיונות. הם באים אליי מן החיים. המחזה למשל הוא מחזה דמיוני, בשונה מספר השירה האחרון שלי שחיטט בפצע אישי שכלל אבל, הישרדות והיעדר אהבה. איני פוגשת אנשים במטרה לקבל מהם השראה לכתיבה ומעולם לא פגשתי אנשים לשם כך. בנוסף, אני מושפעת מהילדות הרחוקה עם סבתי ומשפחתי בבואנוס איירס, ומהנעורים בדירת 'עמידר' שכורה ומתקלה. כשאתה רואה את העוני מקרוב, אתה יכול לכתוב על אושר."

סיימת את כתיבתו של מחזה חדש, שעתיד לראות את אורו באביב הקרוב. במה הוא עוסק ומה מחפשים הגיבורים?

"כל הגיבורים במחזה הם אנשים אוהבים, אולם הם מתקשים להפגין זאת. המחזה עוסק בחיפוש ובהשלמה. מרי יוצאת לחפש את אביה ומוצאת אהבה. אבידן המפוחן מחפש שקט ויוצר מלחמה. ושחר, שאוהב את מרי בכל לבו, מחפש בית אך חושש לסכן את ביתו." 

יש לך חרטות בנוגע ליצירה ולכתיבה?

"זאת שאלה קשה ויפה. אין לי חרטות על מה שלא יכולתי למנוע. הכתיבה בקעה ממני ברגעי צמיחה ושבר, וכשהרגשתי צורך לתת משהו לאחרים כדי לקבל את עצמי. לא הייתה לי דרך אחרת אלא 'להיכנס' לעולם הספרותי עם הרבה תמימות."

מה הם שלושת הספרים שהיית לוקחת איתך לאי בודד ומדוע?

"לאי בודד הייתי לוקחת תהילים, כדי שתהיה בי תפילה כל יום. השני, 'על נהר הפיאדרה' של פאולו קואלו, ספר שהשפיע עליי מאוד. קראתי אותו בספרדית ובתרגומו של יורם מלצר מפורטוגלית, וגיליתי בתוכו שילוב של אהבה, אמונה, תקווה, כאב וגעגוע. מדובר בכתיבה מהודקת, אנושית ועזת מבע. השלישי – 'החיים כמשל' של פנחס שדה. ספר וידוי חושפני, אמיתי ובלתי אמצעי, הנוגע באופן מדמם בחיים אבל לא מוותר על המשמעות המיוחדת והיפה שמצויה בהם."

מי הם שלושת הכותבים שאת אוהבת במיוחד ומדוע?

"כאמור, אוהבת את פאולו קואלו בשל הכתיבה הנוחה והתבונה שהוא מציע בנדיבות לקוראים. השני, המשורר הישראלי אלי אליהו, בגלל אופיו הטוב, שפת שיריו, דרך ההבעה השירית המיוחדת והשילוב הנבון בשירתו בין רגש ודעת. השלישית, מיכל שלו, שספרה 'מלאכי עליון' נגע בי במקומות שספרים אחרים לא יכלו. בזכותה הבנתי שניתן לתאר פחד, ספק ואי ודאות."

מה את אוהבת יותר לכתוב, שירה או פרוזה?

"אני אוהבת יותר לכתוב שירה, למרות שהפרוזה יקרה לליבי. השירה היא יותר פתוחה ומצומצמת, אסוציאטיבית ורגשית. הפרוזה בעלת חוקים נוקשים יותר. מאידך, אהבתי בכתיבה נתונה לשניהם. כי בשניהם אני יוצרת ובוראת עולם וזהו אתגר טוב ופורה עבורי. באופן אישי אני חושבת שצריך בימנו להדגיש יותר את התיאורים הקצרים, לתת מרחב לכותב ולקורא כאחת, לעבר המשמעות, ופחות לריבוי המילים."

ולסיום, את שרה וחולמת בספרדית (שפת האם שלך) או גם שרה וחולמת בעברית, או שניהם גם יחד?

"אני חיה את השפה הספרדית המדוברת והספרותית. אני רואה סרטים וסדרות כדי לא לאבד את השפה, וקוראת את השירה הקלאסית הספרדית, שלעיתים מציעה לי לתרגמה למגירות. הספרדית רומנטית ומלאה בתשוקה. עם זאת, הסיבה שבגללה אני נשארת בארץ, למרות שהאנשים שאני הכי אוהבת גרים בצד השני של העולם, קשורה ללא ספק לעברית, זו שאמי למדה דרך דיויד ברוזה ויונתן גפן וביאליק. אני לא רואה את עצמי כותבת שירה בספרדית, ובחו"ל לא יהיה לי נוף להשראה." 

טל איפרגן, סופרת, משוררת ועורכת ספרותית, ילידת 1983. עד כה ראו אור ארבעה ספרי שירה פרי עטה ושני ספרי פרוזה. ספרה "לקרוא עיתון מול הרוח" (/עמדה; 2013), וספר שיריה "קינת הטל" (/עתון 77; 2015) יצאו לאור במהדורתם השנייה ובתמיכת אקו"ם בשל טיב היצירה. ספר שיריה "הגדה – אם תרצו" ראה אור בפסח 2017 במהדורה חדשה (/הוצאת עמדה).

איפרגן בוגרת קורסי הוראה, תקשורת ועיתונאות; לימודי פסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה; לימודי עריכה לשונית במכללת 'אורנים'. כיהנה כיו"ר אגודת הסופרים, סניף חיפה והצפון, 2014-2013, והפיקה את יריד הספרים האלטרנטיבי "סופרים-יוצרים".