פרס נובל ינואר 2019/ עמרי נובל
מחשבה שהפכה לפוסט שלאחר מכן נמצא גם במילים אחרות ע"י אנשים דומים בעיתון ארצי
כיון שהשיח סביבי גם בשיחות חולין וגם בפייס על שתי דמיות אקסטרמיות המציגות אלטר אגו של אנשים שאולי שונים לחלוטין בתכליתכם הרגשתי שאני חייב לתת את השני סנט שלי בנושא.
אני מדבר על שפיטה ודודו פארוק, שני נושאי השיחה החמים בהקשר המוזיקלי ואולי אף תרבותי.
אחד ראפר, כוכב רשת של ילדים שלאחרונה הופיע בהאנגר 11 והשנייה זמרת ערבייה שגם פרצה דרך הרשת בעיקר בקאוורים לשירים מוכרים בעיבודים ערביים וקליפים מקוריים.
השאלה הראשונה שאני שואל את עצמי "האם כדי להגיע לאור הזרקורים שכל המדינה תדבר עליך אתה צריך להמציא דמות שתמתח את גבולות האישיות שלך?"
השאלה השניה שאני מתחבט בה "מה זה אומר עלינו כחברה? כתרבות? שאנחנו עד כדי כך לא יכולים להקשיב שצריך ממש ללכת על הקצה?"
רותם שפי ואורי קומאי שני אמנים שאין לי שום הכרות אישית איתם ואפשר לאהוב או לא לאהוב ואולי אף לסלוד ממה שהם עושים בין אם זה לרשת או לאירוויזיון, אבל הם כאן,
מדהים ששניהם מצייגים משהו שהוא שונה בתכלית מהזהות שלהם, דודו פארוק לא גדל בשכונת שפירא באשקלון (שם עשיתי שנת שירות) אלא בצפון תל אביב ושפיטה אני לא באמת יודע אבל כנראה שגם היא לא באה מהסלאמז המצרי בקהיר.. חשוב לי להגיד כעת שאני לא כותב על טעם מוסיקלי, או לפחות לא כרגע, אולי בסוף אתן את דעתי.
אני מסתכל מהצד, משקיף על מה קורה לנו כחברה, שימו לב, שתי הדמיות הפיקטיביות האלו הן דמויות מזרחיות קיצוניות ורק שהן עטו על עצמם את האלטר אגוס האלו
התחלנו להקשיב ולשים לב אליהם,כל אחת מהן לקחה את הסממנים הכי מסורתיים כמו מבטא כבד, ח' וע' ולבוש בין אם זה ראפר סטייל אמינם או כוכבת זמר מהאגדות.
הזמן יגיד אם מדובר בגאוני שיווק או גימיק נסיוני שבסוף נכשל, לטובת שפיטה אומר שהיא כבר רצה עם ההופעה וקהל נאמן תקופה ארוכה ואפילו עשתה קמפיין לחומוס בעבר.
דודו פארוק אומנם מאוד מצליח כעת ועל כך כל הכבוד אבל אני לא בטוח שבעוד שנה שנתיים הילדים והנערים שמפרגנים בלייק ותגובה יזכרו מה יש מעבר למעטה האמינם הישראלי
לסיכום אני נזהר בלשוני אבל במדינה שאייל גולן מלך, עומר אדם הוא נסיך, דודו פארוק ושפיטה הם ליצני החצר או שהם גאונים שהבינו שרק שאתה מתמזרח בקיצוניות – תקבל תשומת לב מכל המדינה
ולא אני ממש לא גזען, החברים הכי טובים שלי הם בלה בלה בלה...
ברמה המוזיקלית שפיטה מגניבה אבל בעיקר עושה קאברים וזה איבד אותי בשלב מסויים כי זה כבר גימיק על גימיק ואני צריך בסופו של דבר שידברו אליי אמת
דודו פארוק נחמד אבל אחרי שיר הבנתי במה מדובר ולא הרגשתי שמאתגרים אותי רגשית
פרס נובל מוענק לאמנים הבאים
1.עמיחי הלל – "כמעט געגוע"
וואו, איזו פתיחה,שיר מצוין, באזור ההפקתי של דודו טסה פוגש את אלג'יר, שילוב של גיטרות רוק עם אלמנטים מזרחיים, אפילו בהגשת השיר עמיחי הזכיר לי רפרנס ברור לדודו טסה, המלצה שלי – תפנה לדודו ותציע לו לחמם, אין מצב שהוא מסרב, הדבר היחידי שהיה לי להאיר/להעיר זה שהקומוניקט היה לא מייצג לעומת השיר המצויין הזה. מחכה לשמוע עוד חומרים מעמיחי.
2.NAAMA feat. Rebel Sun (נעמה גלי כהן) "SHINE"
גם פה מדובר בשילוב מוזיקה שחורה, דאנסית ואלמנטים מזרחיים, נעמה מגישה את השיר ומעוררת אצלי סקרנות להקשיב לכל ניואנס, דאנס קצבי שמזיז ומתאים לכל מועדון שמכבד את עצמו, נהניתי להקשיב
3.ANNA RF "FLIGHT MODE"
הרכב מוכר מאוד, בשיר שנשמע כאילו נלקח מפרסומת ושרוצים לייצר להיטים זה המתכון, הלחן נשמע מוכר כמו הרבה שירים אחרים בעלי אותו מהלך הרמוני ואם זה עובד לאחרים זה יעבוד גם פה, יש פה השפעה אירית וגם נגיעות של ממפורד אן סון שהם אלופי הז'אנר, וואלה זה עובד.
4.לורן נוימן "BATTLE WAR"
פולק אמריקאי נעים ורך, יש ללורן קול שכיף להאזין לו, אפילו קצת תמים, אומנם מדובר בשיר פרידה אבל יש פה מקום לאופטימיות ולדברי לורן "זה שיר מחאה פרטי" איך שלא אסתכל על זה מדובר בשיר נעים וכיפי.
5.Dream Electric "Damn She Looks Good"
פופ טהור ומקפיץ שלא מפחד מקצת גיטרות פאנקיות ואפילו רוקיסטיות, שיר שירקיד כל רחבה ויעיר כל מסיבה, אולי לא הכי חדשני ואין פה בשורות חדשות אבל לחלוטין הייתי שמח לשמוע את השיר במהלך היום
6.יונתן פתחיה "מבטים"
פולק ישראלי יש כזה דבר, הבסיס הוא מוסיקה פולקית אמריקאית אבל במינון ישראלי, השפה, הנושא והתחושה היותר ביתית ומוכרת, שיר נעים ויונתן מגיש אותו בצורה צעירה וכובשת, יש פה הוק שיכול להדביק קהל שלם בהופעה.
7.ג'ייק אסולין "לחצים בחזה"
כן פה יש "קרייר" מה זה אתם שואלים? זמר עם נוכחות שיודע לסחוב שיר, ג'ייק משדר גבריות ומהכרות איתו אכן מדובר בגבר, שיר אפל, לא פשוט אבל יש גרוב שנוסע מצויין, גם בהופעה השיר עובד (הייתי!)
ממליץ לכם בחום עם בא לכם גיטרות ונוכחות של גראנג' מודרני – ג'ייק בשבילכם!
8.סהר חגי "ותזרום"
כבר כתבתי עליו, אין מה לעשות כל שיר שסהר מוציא מדליק אותי, הטקסט הכנה שמדבר עליו, עלינו, מופק בקפידה בסאונד עכשווי, פופ מסונתז שעשוי כהלכה, זה עובד לאורך כל הדרך, ואיך השיר אומר "תהיה אוטנטי ושורה תחתונה, תזרום ותזרום"
9.ארז שרון EZ – "משובשת"
טראפ שעשוי כמו שצריך, שילוב של מוסיקה שחורה וטקסט יומיומי, יש לזה גרוב ותנועה יפה, יש פה ביקורת על נשים, אולי התרסה ספק רצון כניעה, תחליטו אתם.
10.נדב דלומי "קח אותי אלייך"
שיר שמתאים לסיום, נדב בטקסט מדבר על פרידה, שיר רך שהבחירה באקורדיון ללוות אותו משרתת אותו, יש פה נוסטלגיה נעימה לאוזן ובעיקר ללב, נדב מבקש שיקחו אותו אבל הוא זה שלוקח אותנו למסע בזמן.
עמרי נובל - מפיק מוזיקלי, שדרן ומוזיקאי, מייסד ההרכב "עמרי נובל והאצילים"
עורך מדור מוזיקה - שחר כהן.לפניות/תגובות-
https://www.facebook.com/shahar.music
