השקת ספרי אמוץ דפני באוניברסיטת חיפה/ חגית בת אליעזר
אמוץ דפני - פרופסור אֶמֶרִיטוּס באוניברסיטת חיפה בחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית. הוא חוקר: צמחים, פרחים, חרקים וכותב: עיון ושירה. באוקטובר 2018 יצאו לאור בהוצאת פרדס: "מכותרת ועד צמרת – 200 מילים על 200 צמחים" ו-"שפת הפרחים" – שני ספריו בשתי הסוגות.
ביום שני 21.1.2019, בדיוק בחג ט"ו בשבט, התקיים אירוע ההשקה של שני ספריו החדשים באודיטוריום ספדיה המרווח בבניין הרב-תכליתי באוניברסיטת חיפה עם כיבוד עשיר באדיבות החוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית.
הקהל הרב כלל עמיתיו של אמוץ דפני מהאוניברסיטה וחבריו המשוררים. את ההשקה הנחה רפי וייכרט – משורר, מו"ל הוצאת "קשב לשירה" ופרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה. שני הדוברים המברכים היו חבריו של אמוץ דפני, אנשי ספרות ובוטניקאים חובבים, שמטפחים גינות משלהם: מאיר שלו ואריאל הירשפלד.
מאיר שלו סיפר, שמכיר את אמוץ דפני מאז ילדותם, כשיצאו יחד לטיולים בטבע בהדרכת יצחק שלו – אביו של מאיר. לאורך השנים מאיר מתעניין בצמחים, מכיר את הפרחים בשמותיהם, אותם נצטווה לזהות במשימות ט"ו בשבט בקיבוץ נהלל בזמן לימודיו שם בבית ספר יסודי. בשנים האחרונות, לפי עוצמת פריחת החצבים בתחילת סתיו, מאיר נותן תחזית גשמים לחורף שיבוא. התחזיות התאמתו, למעט שנה אחת, שציננה את התלהבותו של מאיר שלו ממתן תחזיות מטאורולוגיות, אך החצבים אינם אשמים, והוא ממשיך לטפח אותם בגינתו יחד עם שאר הפרחים. בשנת 2017 מאיר שלו אף פרסם את הספר "גינת בר", אותו ערך אמוץ דפני – המומחה בתחום – מבחינה מדעית. מאיר שלו קרא את השיר "מִשְׁוָאָה בִּשְׁנֵי נֶעֱלָמִים" מתוך "שפת הפרחים"
אָבִי
לֹא עָמַד
לְפָנַי, מֵאֲחוֹרַי
אוֹ מֵהַצְּדָדִים
גַּם כְּשֶׁעָצַמְתִּי עֵינַיִם.
עַד הַיּוֹם אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים מַחְבּוֹאִים,
מָשָׁל הָיִיתִי
מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים.
אריאל הירשפלד - מבקר תרבות וספרות, פרופסור בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, דיבר על שמות הפרחים, שהם חלק מהמילון שלנו, ומבטאים את הזיקה לארץ. הוא אמר שקורא בהנאה את ספר העיון של אמוץ דפני "מכותרת ועד צמרת – 200 מילים על 200 צמחים", ולומד ממנו פרטי מידע מרתקים. גם אריאל מגדל פרחים בגינתו וביניהם את החצבים, אותם קיבל ממאיר שלו, שעלו לירושלים, התאקלמו בה היטב, ומגיעים מעל לגובה אדם. אריאל הירשפלד דיבר על החוכמה והיופי בספר "שפת הפרחים", הדגים זאת בקריאת שירי הספר, ובפרט בשיר "סְגֻלּוֹת הַפְּרִי":
גַּם הַיָּפִים וְהַמְּתוּקִים
שֶׁבְּפֵרוֹת הַגַּן
הָיוּ פַּעַם רָקָב.
שְׁאֵרִית חֲלוֹמוֹת וּבְדָיָה
יִשְּׁרוּ קַו
הִתְפָּרְקוּ לְחָמְרֵי יְסוֹד.
יָנְקוּ שָׁרָשִׁים אוֹתִיּוֹת,
מִלִּים וְסוֹד
לְסַפֵּר מֵחָדָשׁ מַה שֶּׁהָיָה.
גַּם הַמְּתוּקִים וְהַיָּפִים
שֶׁבְּפֵרוֹת הַגַּן
הָיוּ פַּעַם רָקָב.
לבית המקורי בתחילתו ובסופו של השיר מסר אופטימי-מעגלי: הרקב אינו סוף-פסוק: הוא עוד יפרח ויניב פירות.
אמוץ דפני הקרין מצגת של פרקים נבחרים מספר העיון, ושירים מספרו "שפת הפרחים", ולבסוף את השיר "זרימת הרקפות" מספר שיריו באותו השם:
בְּמֶרְחָק רָמַת טִיבֶּט
וּפִרְחֵי גֶ'נְטִיאָנָה מֻפְלָאִים
רָאִיתִי עַד כַּמָּה
בֵּיתִי קָרוֹב,
הָרִים נִשָּׂאִים
לֹא יְגַמְּדוּ
אֶת הַכַּרְמֶל שֶׁבְּעוֹרְקַי
בָּהֶם זוֹרְמוֹת רַקָּפוֹת
לָרֹב.
בסיום הערב אמוץ דפני העניק לרפי וייכרט, למאיר שלו ולאריאל הירשפלד שיחי רקפות ורודות.