סקירת הסרט רכבת קלה/ ראובן שבת

רכבת קלה בימוי: עמוס גיתאי 90 דקות

סרטו החדש של עמוס גיתאי הוא חגיגה אותנטית מאוד של קולנוע איכותי. הניאו ריאליזם המיוחד של גיתאי כובש את המסך שוב. בצילומי תקריב ריאלסטיים, בדיאלוגים נוקבים, ברעש מטריד ופתאומי ובשקט מתוח.

בסרט, שבמהלכו מדוברות שבע שפות שונות, משתתף צוות מרשים של עשרות שחקנים ושחקניות מהארץ ומרחבי עולם, ביניהם שחקנים בינלאומיים ידועים כגון מתיו אמרליק הצרפתי ופיפו דלבונו האיטלקי ולצדם קרן מור, יובל שרף, חנה לסלאו, יעל אבקסיס, רמי הויברגר, רותם אבוהב, משה פרסטר, מיטל דוהן, אחינועם ניני, לירון לבו, לונא מנסור, מאיסה עבד אלהאדי, הילה וידור, תומר רוסו, למיס עמאר, ערן סבאג, רם מזרחי שפינוזה, מנחם לאנג, ז'יל בן דוד, תמר בלוך, מוראד חסן, מוסטפה מוזי, מיה נאששיבי ועוד.

העלילה: שעות מקריות של נוסעים שונים ברכבת הקלה בירושלים. חלקם שחקנים מוכרים המשחקים דמויות והאחרים אנשים אמיתיים. כולם תרים אחר תשובות למצבים בחייהם. כולם נמצאים בתוך מלכודות קיומיות שונות ומנסים איכשהו להיחלץ מהם.

וזה נע סביב : חיפוש עצמי. רומנטיקה. מין. שקרים. ישראלים פלסטינים. כמישת הזמן. חיפוש אחר גאולה ותקווה.

הסרט הזה, מייצר בקולו הייחודי מסע רצף, כמעט לינארי, אבל עם הרבה רגש עז של היוצר, כלפי בני אדם בכלל.

הוא שירה קולנועית צרופה ומעניינת מאוד.

האם היא נותנת את התשובות באמת?

לאו דווקא

אבל היא בהחלט נותנת פרספקטיבה מעולה ומיוחדת במינה לגבי השאלות ששואלים רבים מאיתנו בחיים.