מסה פיוטית:
החירות שבתוכי/ אירית כהן

צילום: דקל אבו 

״חירות בשבילי?״ חזר אחד  המרואיינים  שבמסך הקטן על שאלת המראיין

וזו באה אל פתחי והפכתי בה בתוכי.

הם דיברו עליה בזה אחר זה, על החירות. דיברו גבוהה גבוהה על מדינה ועל עם.

האיש במדים, האישה עם המטפחת הכרוכה על ראשה באלגנטיות, האיש בחולצת הטריקו והאישה בחיג׳אב המעוטר ברקמה עדינה.

״פסיפס של אנשים יגיבו למושג חירות״ שמעתי ברקע את ההסבר של המראיין ״כל אחד מנקודת מבטו, כל אחד ו...״ המשיך קולו להדהד...

ואני

בחירותי

בחרתי להתכנס אל עצמי. 

ולהרהר.

הרהרתי על חירות הגוף והנפש, זו הנמצאת ברגעים הקטנים של החיים טובלת את הגוף והנשמה  בשמחה.

נזכרתי ב״שלושה דילוגים לימין״ שאומר המרקיד בתוך קצב המוסיקה וממשיך  ״סיבוב ימינה, סיבוב שמאלה״

והגוף בחירותו מסתובב, הרגליים מדלגות, הידיים נפרשות במרחב תוך מלמול מילות השיר.

שכרון של הנאה,

חופש ודרור

להיות ברגע הסוחף הזה

ולרקוד ולרקוד...

נזכרתי ב״עיצמו עיניים, שבו בתנוחה נוחה, רפויה״ שאומרת המנחה

והנפש בחירותה מצליחה להתמקד  בנשימה.

״מצאו  את השקט במרווח שבין המחשבות״ היא ממשיכה

ואני בחירותי  צוללת אל הרווח שמתחת לשטח  הגועש של המוח

שכרון של היסחפות

חופש ודרור

להיות ברגע הפנימי השקט הזה

ולהיות ולהיות ...

״חירות הגוף והנפש״

אמרתי לעצמי -

"כמה  Doing

צריך לה, לחירות הזו,

כדי שתהיה להוויה של Being״...