שיר:
הָעֵץ הַלִּפְנֵי אַחֲרוֹן/ מיכאל רייך

שֶׁקֶט חוֹבֵק-כָּל

הֶחֱרִישׁ אָזְנֵי

הָעוֹלָם הַמְּיֻסָר

לֹא הוֹעִילָה זַעֲקָתוֹ הַסּוֹפִית

שֶׁל הָעֵץ הַלִּפְנֵי אַחֲרוֹן

אֲשֶׁר לֻוְּתָּה בְּנִתְזֵי שְׁבָבִים

עַד הֶיוֹתָם לִתְלוּלִית מַרְשִׁיעָה,

הָיָה נִיצָב עַל עָמְדּוֹ

בְּקֹצֶר יָדַיִים

מַבִּיט

בִּשְׁלוּלִית הַיֶּרֶק הָרְצוּחָה,

מַבִּיט

וְאַחֲרִית

אֶתְמוֹל עוֹד נַד בָּרוּחַ,

תְּפִלָּה

בְּנִסָּיוֹן לְהָפֵר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה,  

הִתְחַנֵּן בִּפְנֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים

שֶׁלֹּא לְחוֹרֵר

בְּעוֹר הַתּוֹף

שֶׁל בּוֹרְאוֹ:

קְחוּ פֶּסֶק זְמַן

לְמַחֲשָׁבָה

עַתָּה מַמְתִּינוֹת לְכֻלָּם

מֵאָה שְׁנוֹת

רַעֲנָנּוּת מַמְאִירָה

וּמִשֶּׁיִּכָּרֵת הָעֵץ הָאַחֲרוֹן

יָבוֹא מַּבּוּל עַל הָאָרֶץ

תְּפִלּוֹתֵנוּ לֹא תִּשָּׁמַעְנָה עוֹד

בֶּהֱיוֹת אֲדוֹנֵנוּ חֵרֵשׁ,

וְיוֹנָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת

תְּרָחֵף

תְּחַפֵּשׂ עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים