צילום: אביב חזק 
יוסף כהן אלרן – השקת ספרו אחרי ההלם החיים  ב13.10.2018/ בלפור מור

התוודעתי ליצירתו לפני כשנה וחצי. קראתי את ,שמועות על אושר" ו"הכל לקחה האש" . נפגשתי איתו לצורך השתתפותו והכנת ערב על "מוסר ויצירה"  שהנחיתי. הוא סיפר בצניעות על עצמו. גיליתי את יכולתו להבין ולחדור לנפש האדם ואת האופן בו הוא מבטא זאת בסיפוריו ובדילמות שאיתן הדמויות מתמודדות.

השלמת הסאגה "אחרי ההלם החיים" והשקתה בערב זה היא חגיגה לכל מוקיריו, קוראיו, ליוסף ולמשפחתו.

משה גרנות שנכח  בערב וניתח  בפנינו  את הטרילוגיה סקר זאת כך:

"'אלי בן שמעון הוא הגיבור הראשי בספר שלפנינו, וגם מה שמכונה "גיבור עד", כי כל הספר הוא וידוי אחד ארוך שלו. אלי, ושאר גיבורי הספר, הם קורבנות של מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שעבורם מעולם לא הסתיימה ...

גם אורנה וגם דינה מצהירות שלא הן הביאו את המלחמות (עמ' 377, 505) – על פניהן נראות ההצהרות האלו חסרות שחר – וכי מישהו חושד בהן בנדון?!, אלא שהמחבר מבקש לרמוז כיצד הנשים נושאות על כתפיהן את האומללות שהמלחמות גורמות. הספר הוא אנטי-מלחמתי בעליל, הגם שבאמת איך אפשר לשרוד אחרת בסביבה העוינת שבה נמצא עם ישראל ונמצאת מדינת ישראל.

הספר פיוטי מאוד, מרגש מאוד, ואינני מעלה על הדעת שעיני הקוראים יישארו יבשות בהיותם עדים להתרחשויות הגלויות והסמויות שהספר מגולל ומרמז."'

משה גם התייחס לדרך בה מתאר יוסף את ההתעלסויות ביצירה הוא מנה ארבע עשר התעלסויות:

"'בסוגריים אציין שיוסף כהן-אלרן מתאר פעמים רבות התעלסויות במילים רכות, רחוקות מהוולגריות המקובלת בנושא הזה אצל סופרים "מעודכנים". רוב ההתעלסויות הן עם אורנה (עמ' 92, 251-250, 252,, 272-270, 295, 300, 307, 308), התעלסות אחת עם ברכה, האחות בבית החולים, התעלסות שברכה, הנשואה לבעל נכה, יזמה אותה, ואלי חש משום כך שלא חדל להיות גבר בעקבות המשבר הנפשי שעבר (עמ' 173). שאר תיאורי ההתעלסויות הם עם רבקה (עמ' 341 , 397, 402, 441, 447). ההתעלסויות רוויות בדיאלוגים של אהבה מפעימי לב, דיאלוגים המצביעים על יפי נפשו של הכותב (ראו דוגמה בעמ' 402). המחבר מביע באמצעות גיבורו אלי הערצה אדירה לגוף האישה (ראו דוגמה בעמ' 419). וכן, רבקה ואורנה, וגם דינה, חברתו של הבן עידן – נשים יפיפיות. אלי עצמו, למרות הצלקות שגרמו הכוויות, נחשב לגבר נחשק – ברכה האחות חושקת בו, וגם השכנה הדדנית המנסה לפתותו.'"

לאה צבעוני שאירחה את המפגש הדגישה שזה ערב לכבוד ספר וסופר צנוע שהוציא בבית צבעונים אחד עשר ספרים והערב הזה הוא לכבוד כל היצירה שלו בשירה ובפרוזה.

 יהודה עצבה הנחה את הערב וקרא קטעי פרוזה. שרה אהרונוביץ קרפנוס קראה קטעים מהספר. מיכל סנונית קראה משיריו והתמקדה בתמונות הילדות שלו ובשורשיו מעירק. מאיר ברבי הנעים בשירתו ובנגינתו.

מקריאת קטעי הפרוזה והשירה עלתה תבנית נוף מולדתו וסיפוריו של יוסף כהן אלרן.

מלחמות, שסעים חברתיים, משפחות נקרעות הם הרקע למלחמות הפנימיות, לאהבות ולדילמות המלוות את הגיבורים והדמויות ביצירתו. כך הוא מספק לנו קומדיות וטרגדיות אנושיות, רוויות תהפוכות ומרתקות.

ובתוך כל זה יש מקום להומור חכם שגורם לנו לחייך בין המילים.

לקראת סיום הערב הזמינה לאה את יוסי. יוסי סיפר כי החלק הראשון נכתב לפני שלושים ושמונה שנה. שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים. שלושה ספרים: אחד בלב, הכל לקחה האש ואחרי החיים יצירה של כמעט שלושים שנה שיוסי רואה בהם  את מרכז יצירתו. אבל בעצם הוא מודה שהוא כותב כבר כחמישים שישים שנה.

לשאלה אם אלי זה אתה והספר הוא דוקומנטרי עונה יוסי כי מהחיים שלו הוא לקח רק ניואנסים. במלחמה הוא שמר על הכור ולא היה ממש בשדה הקרב.

מה הביא אותך לכתוב על הלומי קרב? 

הדמויות נולדות לאט. בהתחלה אתה נכנס ,בהמשך אתה לא יודע איך לצאת. התודעתי בעבודתי כמנהל משאבי אנוש לשני הלומי קרב והם היוו מקור השראה והבנה. כמו בספרים אחרים ושירה שלי הדמויות נולדות עם הכתיבה. אסור למהר עם האירועים. הכל מתרחש כאילו קרה באמת.

מה ההנאה שלך לכתוב?

לפני שתים עשרה שנה כשעברתי דירה ,השכנה שאלה אותי אם אני חוטא בכתיבה אמרתי אני חולה בכתיבה זו הנעה והנאה על ידי המחלה.

האם אתה מרגיש שסגרת משהו?

מה פתאום. חבר שלי אמר לי:

ידידי, אין ספר אחרון. אני כבר התחלתי משהו חדש.

עוד שאלה לגבי חיי המדף והיכולת להתפרנס מספר?

בהתחלה הוצאתי בהוצאות קטנות כיוסף כהן. אחר כך הוספתי את שמות ילדי והוספתי לשמי את אלרן והתחברתי לצבעונים. מכל הספרים שכתבתי לא קיבלתי משכורות חודשיות. השכר שלי הוא שאומרים שהספר הוא טוב.

לאה סיימה את הערב בתזכורת  וכיבוד זכרה של אסתר קל.

קניתי את הספר והתחלתי לקרוא בו עוד לפני ההשקה. המפגש הזה נתן לי את האנרגיות והתובנות לקריאה מהנה רצופת אתגרים ודילמות להמשך הקריאה.