שיר:
דַּעַת/ בשמת אלוני

 חַוָּה הַמְּשַׁגַּעַת

יָצְאָה לִקְנוֹת דַּעַת

יַעַן כִּי בִּמְקָרֵר

מֵהַדַּעַת חָסֵר

רַק אוֹר פְּנִימִי

חֲלוֹמִי וּמַדְהִים

וּשְׁאַר מַאֲכָלִים

שֶׁמַּלְאָכִים צוֹלִים

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם

שֶׁמֶשׁ עָמַד בַּמָּרוֹם

וְעָלְתָה בְּמוֹחוֹ הַטִּפָּה הַפּוֹרִיָּה

לְהַשְׁקִיף בְּזָדוֹן עַל הָרֵי מוֹרִיָּה.

לָמָּה תְרַצְדוּ הָרִים גַּבְנוּנִיִּים?

בִּגְלַל חוָה בַּת הַזְּקוּנִים...

.. אֲשֶׁר הָלְכָה לְהִוָּעֵץ..

עִם הַזַּבָּן אֲשֶׁר בָּעֵץ?

פֶּלֶא יוֹעֵץ

זוֹחֵל וּמִתְרוֹצֵץ

בְּכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שׁוֹרֵץ

אָדָם

חַוָּה

נָחָשׁ

ע

ץ

:)

 
* בשמת אלוני-משוררת