סיפור:
זה סיפור על יוליסס \ זאב ליכטנזון
יוליסס היה אירי אמתי.
היה, כי עכשיו הוא כבר מת, אבל זה לא צריך להפריע לסיפור שלו.
למה יוליסס? כי זה השיער הג'ינגי שהוא הביא אתו ישר מאירלנד הצפונית והרחוקה.
הוא גר אתי בדירה שכורה בשולי העיר. בדרך כלל גרנו בה רק שנינו לבד. קרה, גם ,שמישהי
הייתה שוכחת את עצמה אצלנו לכמה לילות.
אני שונא בשר-משומר-לכלבים. זה ברור. את ריחו המבחיל אני יכול לזהות כבר ממרחק של שלוש
מאות חוטמים לפחות.
גם יוליסס שונא בשר-משומר-לכלבים. זה הרבה פחות ברור.
אני מייחס את זה לאישיותו המיוחדת – המועתקת משלי.
כשרק הגיע אלי, טרחתי הרבה, בממון ורגל, כדי להשיג בשבילו בשר-משומר- לכלבים ,הכי טוב
שאפשר למצוא. בסיפוק רב הגשתי לו את המעדן , גאה בקבלת הפנים שהכנתי לו.
בחגיגיות מה ,מעט מעל השגרה של חביתת-הערב -הרגילה -שלי, לעסתי כדרכי, מתעדכן אגב כך,
בכותרות העיתון, שמונח במקרה לפני .אפילו מזגתי את שארית המארלו שנשאר מהגברת של אמש.
עוד אני לועס, אני שם לב למישהו שלא אוכל בכלל.
חשבתי. מתבייש. לא רגיל, זה לא בדיוק הטעם שלו. העטרתי עליו גינוני חיבה, קרבתי קצת יותר את
הצלחת, סיפרתי איך העברתי עוד יום בעבודה .
כלום. לא שוכנע. הוא מסרב בשקט מנומס ועקשן. עיניים חומדות שלח דווקא אל החביתה הנגוסה
והטיפשית שלי או.קיי. .זה נראה כמו הרמה להנחתה, אז תרמתי לו את שארית החביתה.. שיהיה.
בלע בביס אחד ,ולא נודע כי בא אל קירבו, כמאמר מי שאמר.
חשבתי בקול רם. כלומר דברתי אל עצמי ואליו ,בו זמנית: איזה מין כלב אתה? כלב?
התחנף אלי בזנב נמרץ. שברתי שתי ביצים והכנתי לו חביתה אישית משלו. חביתת-יוליסס.
מאותו ערב גמרנו עם קופסאות מזון-שומר-לכלבים. הוא יאכל רק מה שאני אוכל – כך אמר לי.
שוחחתי אתו הרבה בעניין זה. .מה זה צריך להיות? חזרתי ושאלתי בכישרון רב.
לא שכנעתי. האמת, לי זה היה הרבה יותר נוח להכין שתי ארוחות זהות ,וזהו. וגם זול יותר.
די הצטערתי על אובדן האישיות שלו. אני לא חובב מובהק של רפרודוקציות. גם לא מחפש עוד קופי
של עצמי. אחד כמוני ,לפעמים ,זה בהחלט כבר אחד יותר מידי. אז שניים? תקלה.
אמנם הוא, בהשוואה לאחיו, היה ממש מיוחד, אפילו גזעי לגמרי, הרבה יותר ממני, המעורבב כבר
כמה דורות.
אבל בתור חבר זה לא הספיק לי. לגור ביחד? בסדר, לא יותר מזה. הוא עמד על שלו. ככה מתאים
לו . מוצא חן בעיניו לחיות אתי. לא יכול להיות אחרת.
מאוהב בי , האידיוט.
זה היה משעשע , אבל מייגע. נחמד כלהטוט לאורחים מתפלאים, נהנים ומוחאים כפיים, אבל מאד
משעמם, כשאנחנו רק שנינו. רוב הזמן.
מה יכולתי לעשות. מאוהב הטמבל. אני מחבב את התמימות המתמסרת שלו. תמימון.
מביט בי בעיניים לחות מהתרגשות נסחב אחרי, בשקט מכובס. עקב ארוך ושעיר של גופי המתהלך.
כל חייו מרוכזים בדירה. הום-סוויט-הום. נכון. יש גם חצר קטנטנה ומוזנחת.
והוא מסרב אפילו להפטר מעודפי ציוד משומש, ברחוב הגס. מחרבן רק בפינה הקבועה שלו על
חתיכת חול מלוכלךבחצר. עברתי אתו ארצות שלמות, בצעדות ובריצות יומיומיות, והוא בסבלנות
ובשליטה עצמית מעוררת הערכה, התאפק ושמר הכול עד שחזר להתנחל בפינתו הקבועה.0:0
יוליסס
.איזו התאמה מופלאה בין סיומת שמו לשירותי מה שמו. גם על סימוני הטריטוריה המושתנים וויתר .
הכול הכול בבית.
בינתיים, מדובר רק בהעתקה חלקית של דפוסי התנהגות שלי. אני למשל ,השקתי יותר מעץ אחד
בנוזלי הגוף שלי. הוא דווקא לא. אני מת על הביטוי – אני למשל, בשימושו, כהוכחה וכנימוק.
נשארו לי המחשבות. מחוז פרטי שלי. עדיין לא הצליח ללמוד טריק כלשהו שיכניס אותו לראש שלי.
לא שיש לי שם מי יודע מה, אבל, בכל זאת, זה נשאר רק שלי. הגיגים, שרעפים, חלומות, הזיות
,לבטים, חרטות, דיכאונות, אורגזמות, אופוריות, דמיונות, ניחושים. החומר הרגיל . מכונה גם החומר
האפור. אצלי זה אפור דהוי.
חשבתי, שלפחות ישמור אמונים למין הנגדי שלו, לביצ'יות מיוחמות. לא חשבתי נכון. הוא נשאר נאמן
רק לי. כאן לא וויתרתי .צעדתי אתו שעות בכל חוצות השכונה ושכנותיה. מוביל אותו לכל נביחת
שיח ברדיוס של קילומטרים. למדתי להכיר כל כלבה בשטח .לא כולל במניין את הכלבות המדייטות
אתי. בדיחה פנימית בנושא – מיניין – אורגיה בעשריה? פתטי. מסכים.
יוליסס הוכיח בכל הזדמנות חוסר ידידותיות מופגן.. כלבה דוחפת לו חוטם לתחת והוא את שלו אצלי
בנעל. מרים מבט ואומר לי ברשמיות: אל תדאג, אני רק שלך ואתך.
באמת חמור הכלב הזה.
אני בשלי והוא בשלי ובשלו, אף פעם לא בשלה. פיתיתי לחצר שלו את הכי מיוחמות שזיהיתי. את
המופקרות ביניהן, שוב ושוב. מתגרה בהן עם פרוסות נקניק שמנות ולא מתרחץ כדי לא למחוק ממני
את הריח שלו. לא פעם נפלתי קורבן לעצבים של בעלי הכלבות הלחוצים. הזמנתי כלבות גם אל
הדירה. אינטימי יותר. והוא כלום. בטוח במבצרו , סבלני ומנומס. כלבה מלקקת אותו כמו זונת רחוב,
כמו נערת ליווי מחורמנת במשמרת, כמו פילגש יד שניה. עוברת בערבות זכרותו, נושכת, נואקת,
מתוסכלת מול זקרותו, הסמוקה וכאילו נכונה. לא מבינה למה דגל אדום מתנהג כמו דגל לבן.
מארח אדיש ומרוצה..
התרגזתי אבל התמדתי. הגיעו אלי הצעות שידוך מגוונות. כבר ידעו שהוא גזעי ובהחלט ראו שהוא
חתיך. גברות יבשות, גברים מרטיבים ,מובלים בקולר אהובם, היו פוגשים בנו ברחוב, מגלגלים
עיניים עורגות ברעמתו האדמונית ובגזרה הצפונית והמוצקה. הוא לא הומו, נכון? היו שאלות
התסכול מעייפות את אוזני. מאיפה אני יודע. הוא לא מקומי, העפתי תשובות בחזרה.
נראה, אולי בכל זאת. קבעתי עם שתי מיוחמות ומיוחסות להגיע לדייט בדירה.
גברת זלץ-שם-בדוי. תארה לי בפירוט גרפי ויודע דבר את מהלך ההזדווגות המתוכנן. נעם לה.
הכנתי את יולי, שזה ניקניים החיבה שלו, לקראת המאמץ הגופני שצפוי לו. אולי הפעם.
ארוחת ערב חגיגית ולא כבדה מידי. חדר שינה מסודר. נרות. הכול.
יולי מקבל את האורחות בנינוחות שבעה. הגברת זלץ בחולצה הדוקה, עמוסת שדיים ,בחצאית מיני-
תזמיני , כאילו היא כלת השמחה. הליידי המיועדת ענודה סרט אדום, מתוספרת וממהרת. עושה
רושם מיוחם יוצא מהכלל. גברת זלץ כול כך מתרגשת, כול כך מתרגשת, כול כך מתרגשת ,עוד ועוד
מתקרבת אלי, תופסת לי את היד ונגשת, כי כל כך מתרגשת. ליידי לא מבזבזת זמן ומזנקת מיד על
היעד .זה עובד, זה עומד.
רק לכאורה .רשמית, פזיולוגית הוא דרוך ומוכן. אופס, לא מוכן. נפשית. וכשלא הולך לא הולך.
האירי הגאה מסובב אליה את התחת, כאומר : שקי לי ועופי מכאן.
ליידי מיבבת על יד הדלת. אפילו לא חצי תאוותה,והיא הרי ליידי יחסנית ומיוחמת שכמותה.
שיהיה לך ברור, כועסת גברת זלץ-שם-בדוי, על זה אני לא סולחת , את זה אני לא שוכחת. מפיצה
את העדכון בכל השכונה והסביבה. אתם מסתובבים רק כדי לרמות את הרבים. שני הומואים...
לא שבאמת אכפת לי, אבל פרינציפ. סתמתי לה את הפה ואת כל הפערים האחרים בגוף.. ממש לא
סבלתי. יולי יכול רק להסתכל מהצד ולקנא. וזה מה שהוא עשה, בלי לקנא .. הגברת השתיקה
את ליידי בזריזות עם כמה מהלכים גסטרונומיים.פינתה את שתיהן מהדירה לפנות בוקר. בוקר טוב.
לא דברתי עם יוליסס שבועיים. הסברתי לו היטב מה אני חושב עליו. אימפוטנט עלוב, מתחזה
אירלנדי מזויף, כלב מסורס, כך אתה אחראי לגזעיות שלך? אם היית אבא שלך לא היית פה
בכלל, בשר קפוא, קופסת שימורי כלב, זכר דפוק ולא דופק, רכרוך מלוקק , חנפן מדופלם, גבר קצוץ
אבר, שק אשים ריק..
פרץ כזה של יצירתיות, אוזני לא האמינו למה שהפה שלי מדבר. קללתי, גידפתי, חרפתי, ניאצתי,
קילסתי. לעגתי, ארסתי , בוורידי צוואר מתנפחים, בצרידות גדולה.
בסך הכול כעסתי. הייתי מבולבל כבר הרבה זמן. לא מבין מה בעצם קורה בינינו. מיהו ומהו יוליסס .
אני מתוסכל קשות . אז למה אני נהנה מהמצב. למה אני שומר אותו אצלי ולא מוסר אותו
לקרקס או לתנו לחיות לחיות. היי, לי מגיע לחיות. ביום כיפור האחרון הודיתי כי ,אשמנו, בגדנו,
חטאנו.. והתירו להתפלל גם עם עבריינים. ואני שלא עבריין ולא חזק באשמה, בגידה, חטאים, לא
נראה לי שקבלתי אותו כעונש על משהו. מוכרחה להיות פה טעות, או הסבר מלומד או מטומטם.
משהו.
יוליסס בכה. בכה הרבה. כל כך נעלב המסכן. מוכה, אבוד. ויודע לטעון: לא מבינים אותי פה, אתה ,
אתה אגואיסט אתה,לא רוצה לתפוש, אתה עיוור צבעים ,שרואה רק את עצמו ולא אהבה של אחרים.
מי עוד יש לך חוץ ממני., מה עוד יש לך. לחץ על כול הכפתורים הנכונים, הממזר.
לא התפלספתי הרבה בשאלות הקיומיות של צדק, בורא עולם, כאוס, מקריות, סתם מרפי עושה אצלי
שעות נוספות. גם אם האינטואיציה היא כלב השמירה של ההיגיון, עדיין כעסתי. ומה אם הוא צודק.
פחדתי ממנו. מעצמי. מהכול. למה ירדתי עליו ככה.
הסתלקתי מהבית לכמה ימים.
אחרי שבוע חזרתי עם נלה.
יוליסס קבל אותנו בעיניים אדומות, כחוש ומדוכא. שכבתי לצדה של נלה. תשוש מצפון
ומצפה. .מתנחם בצפייה מפונקת בגוף המפואר של נלה. הולנדית קטנה , אמסטרדמית מתוקית.
ניסיתי לא לפגוש את המבטים המדוכאים של יולי. הורס אותי. לא יודע למה אני מחכה.
יולי הפתיע. הכרתי כבר את החקיינות הדביקה והסלקטיביות המינית והמוזרה שלו.
והנה, הופ. יוליסס רכוב על גופה הנהדר של נלה, מחבק אותה בארבעותיו, גוהר בתנוחת הרבעה.
פתאום נזקר שהוא זכר. בסדר, נזכר. מצביע על ערוותה באדום לוהט ומחודד, מגייס את הגרביטציה
להתקרב אלה המטרה ולקלוע. לא ראיתי אם הוא עצם עין מכוונת.
צחקנו המון. נלה שיחקה בעדינות ברעמתו האדמונית. מופתעת. נהנית, משועשעת.
מקבלת אותו ברצון מחייך. התיישבי , צוחק ומשגר ליולי קריאות עידוד נלהבות. .ארסנל בנאלי,
יליד מגרשי כדורגל ודיוני לילה צבאיים. זה לא סטנד-אפ זה ליי-דאון-קומדי. התחלפו לי נלה וגברת
זלץ-שם—בדוי.
. הגברת כל כך כל כך מתרגשת, מתעלפת לשמע הרעיון, מתעלפת-מתעלפת למראה החיזיון,
נעתרת מתוך צדקנות דתית סרוגה: צער-בעלי-חיים בשילוב פער-בעלים-מתים. או נס, או נס..
או נס גדול היה פה. נהנתה. מה זה נהנתה. היא חייבת לי. עוד לא, אבל בוודאי כן. אוטוטו.
יוליסס נהנה. אני נהניתי. נלה גם. ערב נעים.
מאז היה יוליסס שותף על האורחות שלי. אין ספק, היו אלה הרגעים היפים בחייו. הוא עשה זאת
בדבקות, ממלא מקום, ממלא כול מקום פתוח ,בהתגייסות מלאה. לשון משורבבת, זנב מונף והוא
כולו שקוע ומרוכז במתרחש מתחתיו.
התבוננתי בו בדקדקנות טיפולית. הנחתי את עצמי בצד, ובדקתי רק אותו. לא פורנו. מדע.
נדמה היה שכאן הוא מתעלה על עצמו. חוזר אל עצמו המקורי. יצרים , כיבוש של גבר אלפא, שליט
על כל ההרמון. יוליסס-נועץ-ומרסס, כך יקראו ל בתיאורי המוטציה הדרוויניסטית של המהלך
ההתפתחותי הזה. ואפשר, כמובן עוד, בלדה על יויסס - בלי להסס, בלי לבאס , בלי לגסגס. שטויות. פולקלור כאלה.מי יודע?
זו תרומתנו הזעומה והפעילה להתפתחות המין האנושי. אולי.
גם הוא נהנה מהתרומה שלו ואני מרגיש לרגע פחות חרא לגביו. אידיליה.
הוא הקפיד, תמיד, תוך כדי, להפנות אלי מבט נרגש, שאומר: רק אתה, כל הזמן רק אתה. זה לא
בשבילי, זה בשבילך.
הוא לא ניגש אל מי שלא באתי אליה קודם. לא מיהר לשום מקום. ולא שהייתה אינפלציה במי שהגיעו
אלי– לא. לא יודע מה הוא עשה בפסקי הזמן הארוכים האלה. לא התעסק עםביצ'יות מהאגף
שלו וגם לא תפסתי אותו מאונן לבד ,או על רגל של מישהו. מה הוא עושה עם הזרעלך שלו,
מקיא? לא יודע, אני לא זואולוג , אורולוג, או משהו ממדעי המשהו. בעיה שלו. לא שלי.
יולי תמיד התנהג יפה ובנימוס ג'נטלמני. לא עושה תנועות מגונות, בלתי נחוצות, קד קידת-ארבע
לציון סוף סיפור והיה מלווה אותן עד הדלת, כשהגיע זמנן לצאת לפנסיה מוקדמת מהדירה.
אמרתי. יוליסס היה משעשע לפעמים, מפתיע לעתים, אבל רוב הזמן משעמם .כמה טריקים כבר
אפשר ללמוד מכלב לא זקן.
שבעה חודשים. יוליסס סבל. לא יכולתי לסבול חקיינות דביקונית כל כך. סוג של אווטאר לא מוצלח
ומעוקם שלי. באג במדפסת תלת-ממד, שהדפיסה תמונה שלי בטאמפלט של תמונת כלב אירי. לפח.
זה מעייף. לא נעים ושולף קלסרים שאני מחביא על המדפים הכי רחוקים במוח. נכון, בכוח אי אפשר
לשכוח. כמה דבילית האמירה: המן הרשע יימח שמו. איך יימח שמו אם אתם מזכירים אותו כל
פורים. זכור את עשה לך עמלק – זו גישה, זה יחס, ככה אפשר להתאמץ ולזכור – קורבנות נצח,
פליטי עד. כול העסק הזה לא מתאים לי. לא מוצא בו את הידיים והרגליים שלי ולא את שלו. ניסוח
קצת אורטופדי למחלקה לבריאות הנפש.
תבינו. כל דבר שעשיתי גם הוא עשה. מעשן, שותה, רובץ ביוטיוב, אפילו מנהל פרופיל בפייס.
מה שנורא, שאי אפשר להתווכח אתו. הוא פשוט חוזר , מהנהן ואומר כן=כן-כן-כן. הרגשתי שאני
עושה סקר בראי – וזה משקף לי בדיוק הכול, אבל לא מגלה לי שום דבר חדש.
התחלתי לזנוח אותו בבית לעתים קרובות ולמשכים ארוכים. חוזר ופוגש יוליסס נכה רוח, מקנא
ובוכה. לא מוכן לקבל שיש לי עוד כמה עיסוקים מעניינים. תהיה שלי, שלי, כמו שאני רק
שלך,שלך. חזר ואמר. שב ואמר. התמיד וחזר.
אמרתי שהוא לא מסוגל לחדש, אז אמרתי .
באחת מהסתלקויותי יצא לחפש אותי במקום העבודה, לא מצא. הפעם לא התייאש. ישב במקומי
והכין משהו לא רע לגמרי. התפלאתי כששיבחו אותי הקולגות ולא הבנתי על מה. הם בכלל לא
הרגישו שזה מישהו אחר במקומי. בכל זאת מעתיק גם את מחשבותי ,הממזר.
במחשבה שלישית עד שבע עשרה. עברתי על זה בשתיקה. היה בזה גם צד מאד שימושי ונוח.
עכשיו הוא באמת דומה לי. לא שמתי לב. צבע את השיער לחום הכהה שלי, עדשות מתאימות והנה
הוא עוד יותר קרוב אלי. התייחסו אליו יפה מאד במשרד. הצגתי אותו רשמית ולאף אחד לא היה
אכפת. העיקר שהמקום שלי ממשיך לייצר את מה שצריך. או.קיי.. שהם יהיו חברים שלו. נראה
אותם. נלה שלחה לו פרחים וברכה לתפקיד החדש שלו. מתוקה נלה. הולנדית קטנה שלנו.
מובן שאת הפרחים נתן לי.
חשבתי שהעיסוק החדש יעשה ממנו יצור חדש. בהחלט הפתיע המהלך, היוזמה, הביצוע, הרחבת
רדיוס הקיום. לזמן קצר זה בהחלט היה נכון, עשייה שמגשימה את עצמה בלי הפור-פליי של הנבואה.
התחיל להדר בלבושו. עניבה לצוואר, תיק עור בין השיניים. היו מרוצים ממנו. התקדם יפה.
החלפתי מקום עבודה. מספיק יש לי אותו בבית.
את ניצני חוסר הסיפוק שלוו גליתי די מהר בעיניים, למרות שעדיין לא אמר מילה. עכשיו נפגשנו
כמעט רק בסופי שבוע. עברתי לגור עם נלה. השארתי לו את הדירה. הוא צריך את השקט שלו,
אמרתי. המון שעות נוספות וכאלה. מעייף.
הוא שבור, הוא רצוץ, בכה , התחנן שנחזור. הסכים שאביא את ננלה לגור אתנו בלי שום סידר של
מנאז'-א-טרואה. אין יותר שלישיות. נגמר. יצאנו אתו להרצאות , לסרטים, ברים. ועדיין כול מה שהיה
לו להגיד, לא אמר לפני שזה יצא מהמסננת המילולית שלי.
אבל לא חזרנו לגור אתו. כמה חיזורח ביצי'איות שהגיעו אתו עד לדירה נגמרו תמיד במפח נפש .
בלי הריח שלי עליהן אי אפשר היה לדרוך את מנגנון הזכר אלפא. ויאגרה, סיאליס ושות' גם לא.
נגעו ללבי המאמצים האינסופיים שלו, לשכנע, לרצות. הבנתי אותו , פה ושם, בכל זאת אנחנו ביחד
כמר תשעה חודשים. נכון הבדלי מנטאליות ותרבות, הוא אירי גזעי ואני מעורב, מקומי, לך דע של מי.
את כל השושלת השארתי באפר גרמני-פולני. אז מי יודע מי אני. אצלו הכול רשום. יש תעודות. והוא
מאגף אחר בטבע.עוד לא הגיע לנשיונל גיאוגרפיק,אבל חכו קצת. יגיע. התגלגל אלי איכשהו .בטעות.
הוא אוהב, מסור, נאמן. הכול. ואני לא איש רע, אבל ההתמוגגות עלי, ההתבטלות, מחיקת האישיות
והחלפתה המועתקת. יותר מידי בשבילי. כבר אמרתי, מספיק שיש אותי, לא צריך עוד אחד כמוני.
יוליסס היה עטוף חרדה ודיכאון. לקח חופשת מחלה , לא אכל, לא שתה, רק רבץ לפני תמונה שלי,
שסחב מאי-שם, וייבב.
שכנים הזעיקו אותי. כאב לי. חזרתי לגור בדירה. הוא לא חזר אל עצמו.
ידעתי שאני מתעלל בו. לא בגלל שרציתי, לא התכוונתי, אבל פשוט לא יכול אחרת. כמו שהוא עכשיו
נעשה רק גרוע עוד יותר. אין לי אישיות טיפולית ולא נשמה של עובד סוציאלי. אני סתם.
עניתי לו בגסות. השלכתי לו באדישות את הארוחות שלו. מאחר לחזור הביתה. לא חוגג אתו יותר
חגים, מועדים ושאר ירקות. הוא דואג ואכול חרדות, כשאני מאחר, מעשן, שותה וכול מה שבסדרה
הלא תקינה הזאת. כל מה שחסכו ממני ההורים שלי קבלתי עכשיו ממנו. והרבה.
הגבתי. לא בחביבות רבה. שקרתי, הסתרתי , עקצתי, מזניח ומתעלם. יוליסס דעך .זה ברור.
רואים. נעשה עלוב מיום ליום, מלילה לבוקר.
כאקורד, שהסתבר כסיום, פתיתי אותו לחדש מגע עם גברת זלץ-שם-זמני. שבוע הסתובבה
בתחתונים מלוכלכים שלי. השתכנעה בקלילי קלילות. יוליסס הכיר את הריח ומהר
לבצע את המלאכה, שכבר החלידה קצת באזור הרלוונטי. אבל בשבילי, נו.
בכל זאת חכם האירי הזה. מעניין ממי. די מהר גילה את הטריק המלוכלך, נעלב, התעצבן, נשך
אותה קלות נשיכה אסטרטגית ופרש למינזר שלו בחצר. אגב, האם מינזר פרושו סקס עם נוכרי?
אתמהה. אוי וואי.
זה כבר היה יותר מידי ,יוליסס התמוטט. לא עמד בנוכלות המתחכמת שלי. לא יכולתי להושיע. אני
לא מטפל זוגי ואפילו לא וטרינר. יש לי גם ככה מספיק משלי, צפוף אצלי ,לא יכול להכיל תוספות.
יוליסס נדרס למוות. לפני הבית. כלומר התאבד. התאבד כשהשליך את עצמו מתחת לגלגלי מכונית.
ב.מ.וו. לבנה, גדולה ומעודכנת. יום אחד, בוקר אחד, רגע אחד, שניה אחת, מאית השנייה והוא העיף
את עצמו ממני. הוא אירי בכלל, מה הוא יודע על טרגדיה יוונית. לא מעניין. נגמר כשזה נגמר.
עוד הרבה זמן ניסה חבר שלי לשכנע, כי כלב לא יכול להתאבד. קרא על כך לא מעט. לבעלי חיים
אין תודעה שיכולה להחליט. לבן אדם, יש, אמרתי, והאירי שלי כן ידע להחליט. עובדה. הוא מת .
החבר שלי לא הכיר את יוליסס. ויוליסס כן הכיר אותי מאד. הוא שמע, ידע ופרש בדיוק בזמן.
בשבוע הבא אני באמסטרדם מתחתן. שוב.
