פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר ה-39 התקיים בניהולו האמנותי של שלום שמואלוב בחול המועד סוכות, בתאריכים 24-27 בספטמבר 2018. במסגרת התחרותית השתתפו 8 הצגות תיאטרון ישראליות, שנבחרו ע"י הוועדה האמנותית מתוך כ- 180 מועמדות. הצגות אלה יוצרות פסיפס תרבותי-אתני ססגוני, הכולל מוזיקה-מחול-וידאו ארט. ההצגות הבולטות של התחרות עולות בדרך כלל אחרי הפסטיבל בבמות שונות . כך ראיתי את ההצגות "חיתוך דיבור" ו"הסתכלות" מפסטיבל עכו 2016 בתיאטרון "תמונע" במהלך שנת 2017.
המסגרת הבינלאומית של הפסטיבל מגישה הזדמנות ייחודית להכיר אמני תיאטרון מהעולם הרחב. ראיתי שתי הצגות אורחות.
VOX IN DESERTO (קול במדבר)
זאת יצירתו של נאבי אבדורחמנוב המוסלמי, שבמשך שנים ניהל את התיאטרון הלאומי של אוזבקיסטן, ולאחרונה מביים בתיאטרון ESSENCE Theatre-Studio בניו יורק.
על הבמה 2 שחקנים, שמגלמים שחקני תיאטרון ותיקים, אשר כפליטים בעיר זרה התגלגלו להיות חסרי בית על המדרכה לפני התיאטרון המקומי. שם, בפנים, על הבמה הגדולה והמוארת, בפני צופים מגונדרים, במבטא בריטי מנופח מוצג המחזה "המלך ליר", אשר הדים ממנו ומחיאות הכפיים מגיעים לאוזניהם של ההומלסים. השניים העלו את המחזה בתיאטרונם שהיה ואיננו עוד, והם יודעים טוב מאוד את התפקידים של המלך ושל שלוש בנותיו, ומציגים סצנות ממנו על המדרכה בפני העוברים והשבים בעבור מטבעות אחדות שנזרקות לכובעם.
התפאורה מוצלחת מאוד והיא כוללת קופסאות, אריזות, המשמשות ללינה, למחסה בפני הגשם, וגם ככס המלכות של המלך. על קרטונים אנכיים מוקרנות דמויות מלוא גובהן. השחקנים חסרי הבית מציגים בכל מזג אויר, בנחיתות לעומת השחקנים הלא נראים שם בפנים, אך בדבקות, בנאמנות לאמנותם.
זאת החשיבות הגדולה של הקלאסיקה: המחזה "המלך ליר" של שייקספיר מקשר בין אוזבקיסטן, לניו יורק לעכו, בין הרוסית של השחקנים חסרי הבית לאנגלית שנשמעת מתוך בניין התיאטרון המבוצר, בו אין להומלסים דריסת רגל.
UN DORRA
ברק בן-דוד הוא איש תיאטרון ישראלי, המביים גם בארץ וגם בספרד, בה מתגורר לאחרונה. לפני שנה, בפסטיבל עכו 2017 הוא היציג את המחזה המרשים "לורקה", המבוסס על קורות חייו והטקסטים של המשורר הספרדי. במסגרת שיתוף הפעולה המתמשך עם פסטיבל עכו, ברק בן דוד הציג השנה את היצירה UN DORRA, המתבססת על המחזה האנטי-פשיסטי מאת הסופר מקס פריש השוויצרי, שכתב בגרמנית. השם "אנדורה" מתייחס לארץ דמיונית ואין לו כל קשר לנסיכות אנדורה האמיתית שנמצאת בין צרפת לספרד.
שלושה גברים ואישה במשחק פיזי כוחני עד כדי אלים מגוללים סיפור של זרות, התנכלות לאחר, עד כדי רצח-עם במדינה דמיונית זדונית. מחזהו של מקס פריש הוא אלגוריה על שואת יהודי אירופה. השחקנים, המדברים ספרדית אומרים את המילה "יהודי", אך בתרגום לעברית, המוקרן על קירות האבן הצלבניים של אולם הדואר, במקום המילה מופיע מלבן חשוך.
ההצגה מלווה בצילומי זמן אמת ובוידאו ארט של ניתאי שלם – עוד ישראלי בהפקה הזאת, שהשתתף גם בהפקה של "לורקה" בשנה שעברה. ברק בן דוד מבטיח לחזור לעכו גם בשנה הבאה, אך בשפה אירופית אחרת: אחרי שנתיים של ספרדית תהיה זאת הולנדית או אולי גרמנית.
חשבתי לעצמי: השואה הפכה לקלסיקה, כמעט כמו מחזותיו של שייקספיר, והיא מרשתת את המחזאי מקס פריש הלא יהודי, שכתב גרמנית, עם שחקנים דוברי ספרדית, עם ברק בן דוד – איש תיאטרון ישראלי צעיר, שחופשי לדלג בין ערי אירופה וזוכה להצלחה בימתית בהן, עם השפה העברית העכשווית המוקרנת על קירות העיר העתיקה.
