סקירת הסרט לא איכפת לי אם ההיסטוריה תזכור אותנו כברברים בימוי ראדו ג'ודה/ עמיקם יסעור
סרט זה של ראדו ג'ודה הוא אחד הסרטים החכמים שראיתי. בכלל נזדמן לי לראות כמה סרטים רומניים טובים מאוד בפסטיבלים בחיפה. הסרט הסאטירי מצביע על מרחק בין האינטלקטואל לבין העם. הוא עשוי באיפוק רב ויש בו מקוריות רבה. בדומה לסרטו של פליני, "שמונה וחצי" ,גם כאן מדובר על במאי הרוצה לעשות סרט אך התמאטיקה שלו היא אחרת לגמרי. הבמאית, מאריה מארין, עומדת במרכז הסרט. תובנותיה חכמתה ,האסוציאציות שלה, מוטיבציה, אומץ הלב והעקשנות לעמוד על עקרונותיה וליצור סרט על פרשייה מוסתרת מימי מלחמת העולם השנייה ברומניה תחת שלטון אנטונסקו,. ב 1941 התרחש באודסה שבאוקראינה טבח של עשרות אלפי יהודים וצוענים בידי חיילים רומניים בשיתוף עם כוחות נאציים. . יש בסרט הרבה מאוד דיאלוגים חכמים. הדיאלוג המרכזי מתרחש בין הבמאית מאריה לבין נציג הממסד אשר טוען כי מאז מעשה אותו טבח היו מקרים רבים של טבח שההיסטוריה לא התייחסה אליהם, ואין טעם לחזור לאותו הטבח כי רגישותם של האנשים כהתה מאז והבמאית לא תצליח להשיג את המסר המבוקש. הבמאית אינה נכנעת ומתעקשת לבצע את המיצג.
הסרט מתרחש הן במרחב דירתה של מאריה כולל פרשיית אהבה בלתי מספקת עם גבר נשוי וכן במרחב האתר בו מצולם הסרט. מעמדים המוניים רבים אשר שופכים אור גרוטסקי וביקורתי על יכולתה של רומניה והרומנים להתמודד עם אותה פרשייה מן העבר. ניכר בסרט גם המתח בין ציפיותיה של מאריה לבין הסיום שבו הקהל הצופה במיצג, מתאכזב ואיננו מבין את המסר העיקרי של הסרט. המיצג ההמוני הזה מהווה את שיא עלילת הסרט. והוא אירוני המיוחד. הבמאית מקריאה בסרט חלק מסיפור מלחמה מיוחד של הסופר היהודי רוסי , יצחק באבל. היא גם מזכירה בדיאלוגים השונים יצירות ספרות והגות שונות. משחק נפלא של השחקנית הראשית, אשר מקרינה תבונה. וידע רחב. ניכר כי בסרט הזה, האיכות המיוחדת של קולנוע אירופי שאותה לא נמצא בסרטים אמריקאים מוחצנים. משחק נהדר של יאנה יאקוב והשחקנים האחרים.
