רודף העפיפונים בתיאטרון גשר / רון גרא
על פי ספרו של חאלד חוסייני, מאת:מתיו ספנגלר, בתרגומה של :עינת ברנובסקי.
בימוי ועריכת פסקול: נועם שמואל.
תפאורה: ניב מנור
בהצגה נעשה שימוש ביצירות של פרננדו ברידי, אלברטו איגליסיאס, אחמד זהיר ,אחסן אמן ,אנסמבל פארן, קים ווילד ואן מוריס.
(זה לא נכון מה שאומרים על העבר,שאתה יכול לקבור אותו באדמה,כי העבר תמיד חופר את דרכו החוצה, בציפורניים)
המחזה הוא סיפור על גבר אפגני שבגד בחברו הטוב כילד,,סיפור על בגרות,מחיר הנאמנות, סיפור על אבות ובנים, האהבה שביניהם, הקורבנות שהם מקריבים ועל השקרים שהם מספרים.כל זה על רקע קאבול,בירת אפגניסטן-עיר ססגונית,מלאה ריחות אקזוטיים, בזארים שוקקי חיים ותחרויות להפרחת עפיפונים.
אמיר בנו של איש עסקים פאשטוני עשיר ומכובד, וחסן, בנו של המשרת האזארי, גדלים יחד, ספק חברים ,ספק אדון ומשרת וגורלותיהם נשזרים זה בזה עד שאמיר בוגד בחסן במעשה שרודף אותו שנים רבות אחרי שהוא כבר בחיים אחרים בקליפורניה.דמותו של אמיר משוחקת על ידי שני שחקנים,
אחד מהם הוא דמות המספר בדמותו של השחקן אבי אזולאי, ובדמות הילד המשוחק על ידי יולי סקר. בשלב ההתבגרות של אמיר, נעלמת דמותו הילדותית של אמיר ודמות המספר תופסת את התפקיד כולו.
במחזה מספר תמונות מרגשות ויפות כמובן.
תחרויות העפיפונים, כשחסן(המשוחק על ידי הלל קפון), המוכשר מצליח בתחרות, ובעצם הזוכה הוא אמיר,השולח את חסן להביא את העפיפון הכחול, בדרכו הוא פוגש את עסאף(שבהמשך הוא הופך לאיש טליבאן), המנסה לגנוב ממנו את העפיפון הכחול, לו מצפה אמיר בכליון עיניים. ומשזה מתנגד, עסאף המשוחק על ידי פיראס נסאר, אונס אותו באכזריות עד זוב דם, כשאמיר עומד מהצד ומתבונן בלבד. לציין שבסצנה קודמת, חסן הגן על אמיר בעזרת הרוגדקה שלו, כשעסאף התעלל באמיר.
אמיר הילד , לא יודע כביכול, את סיבת הדימום הגדול של חברו חסן,ומשיב ריקם את פני עלי,אביו של חסן(המגולם על ידי אלכס אלסנדרוביץ).
אמיר הילד משתיל את שעונו במיטת חסן חברו, וכשזה נתפס הוא מודה(למרות שלא היתה ידו בדבר),, באבא, אביו של אמיר סולח,ובכל זאת מחליט עלי עם בנו חסן להגר מן בהמקום לאחר שנים רבות ואחווה בין האנשים.
שתי סצנות הבגידה-האונס, והשעון, הן סצנות חזקות במיוחד, עלי הפיסח עם בנו חסן מעוררים אמפתיה חזקה בלב הצופים, אמפתיה לאנשים עם עקרונות וכבוד עצמי למכביר.
זהו גם סיפור על מהגרים,כשאמיר ואביו באבא(המגולם על ידי דורון תבורי), עוברים לקליפורניה, אמיר מצליח בלימודיו, אביו קונה לו מכונית יוקרה, הוא נישא לסוראיה(כרמל קנדל),בתו של גנרל טהארי(המשוחק על ידי אלכס אלסנדרוביץ), עד שיום אחד הוא נקרא חזרה לקאבול על ידי רחים חאן(גלעד קלטר) כדי לעשות מעשה טוב. הוא מגיע ושומע מרחים על חסן חברו, שנישא, גידל ילד ,אותו לימד להעיף עפיפונים, נהרג, ובנו נמצא בבית היתומים, אמיר הבוגר מתבקש להציל את הילד מבית היתומים, גם משום חובה חברית מצפונית לעשות טוב לבנו של חברו מילדות בו בגד,וגם משום שמתברר שהילד הוא גם אחיינו(דבר שמאד מפתיע את אמיר).
הילד נקנה על ידי הטאליבן מבית היתומים, אמיר נאבק באיש הטאליבן(פיראס נאסר), יש בעיה להעבירו לקליפורניה, אך עם כל הבעיות ובעזרת סוראיה וקשריה הילד, סוראהב,,המשוחק על ידי הלל קפון מגיע עם אמיר לקליפורניה.
המחזה מסתיים בסצנה חזקה במיוחד, כאשר נותנים בידו של הילד סוראב(שעבר טלטלות אין ספור)
עפיפון להעיף, ובכך, בשתיקה שאפפה אותו ובאותה שתיקה הוא מתחיל לנוע עם העפיפון.
כשכולם צופים בו בחרדה, בצפיה והמסך יורד.(העפיפון כסמל לתקווה)
בלבטו במשחקם הנפלא: הלל קפון בדמות חסן, ובדמותו של סוראב ,בנו של חסן, גם כשהוא מופיע ברקוד, שובה עין ומרהיב בפני הטאליבן.שחקן ומבטיח
אלכס אלכסנדרוביץ בדמות עלי אביו של חסן,הפיסח, ובדמות הגנרל טהארי, אביה של סוראיה-נפלא ביותר.וראוי לכל שבח.
אבי אזולאי, בדמותו הבוגרת של אמיר, ובתחילה ,גם כדמות המספר, נושא על כתפיו, את המחזה, כשבתחילה , כדמות המספר הוא קצת מינורי, ואחר כך תופס תעוזה נפלאה,וראויה לשבח.
בלטו במשחקם: פיראס נאסר הנפלא כעסאף, ודורון תבורי כבאבא האציל-אביו של אמיר
לכו להנות, מהצגה רבת פעלולים ויופי אסתטי, כיאה לגשר,מסיפור אישי מכמיר לב, על היסטוריה של מדינה, על פליטים, על מהגרים, על טרור.ועל תפאורה יפיפיה, המופיעה בתחילה כמדרון(כמדרון החיים),וכשהיא מוסרת-נראים הרבדים הקשים של החיים-גלגלים,ברזלים הגיפה של החיים—פיגומים עליונים ותחתונים-כביטוי לכאוס)
