יצירה אמתית יודעת להתכתב עם הדורות, יוצרת דיאלוג עם משוררי קדם – זו סגולתו של המלחין והיוצר אלעד גבאי. המופע התקיים בבית הקונפדרציה בירושלים, ביום חמישי 30.8.2018. בליל אלול זה, שכל ירושלים שופעת אירועי אלול, האולם היה מלא עד אפס מקום.

מגיעה גם תעודת כבוד לאילן קינן המפיק, שגם עיבד חלק מן השירים והשתתף כמוסיקאי באירוע. מרשים היה גם אמיר שהסר, אמן כלי נשיפה, שניגן בניי. וכן תמר בלוק ששימשה סולנית בצד אלעד גבאי. הגיטריסט היה גיל שפירא, והמתופף יוני שרון.

גילוי נאות: אני מכיר את אלעד גבאי, מאז היותו ילד. הוא ליווה את אביו במופעים המוסיקלים שלו בתנועת "חיבה" למורשת ישראל. אביו, משה גבאי ז"ל, זכה לבן ממשיך שהגשים את חלומותיו: הבן אינו רק זמר וחזן, הוא גם יוצר בזכות עצמו וכותב טקסטים מרגשים.

את  טביעות האצבע המיוחדות של יצירתו אתה חש די מהר, ואתה מבין שכאן מדובר ביוצר פיוטי מובהק, שיודע לחדש לחנים וליצור  טקסטים שיתכתבו עם המקורות. הוא לא היסס לקחת עליו אתגר קשה ולהלחין את י"ג העיקרים של הרמב"ם, שמוכרים לכולם בניגון מסורתי. וכך גם הלחן החדש לפיוט "ידידי השכחת", לחן מרגש ויפה.

כולנו מכירים את פסוקי 'קול דודי' משיר השירים, והנה במופע שלו מעלה אלעד גבאי עיבוד משלו לאותו שיר קדום וקסום:

"קול דודי דופק לי על דלתי הנה הוא בא אליי

קול דודי קורא אני מושיט לו את כפות ידיי".

מעניין לגלות בפזמון החוזר את המשמעות הרוחנית שמעבר לסיפור האהבה הקדוש:

"יגלה לי את עצמי /אז אני אוכל את פרי מגדיו"...ובהמשך: "הנה הוא קורא לי נשמתי". תהליך האמונה והאהבה שלובים זה בזה כמו הפרשנות העמוקה שהוענקה למגילת שיר השירים: יש התחברות ויש גם רגעים של לבד, שהאוהב מחכה לחידוש הקשר:

"קול דודי נושק לי על ראשי /הנה הוא כבר נפרד

מסתובב הולך לו לדרכו / אני ממשיך לבד".

השיר שהקפיץ את הקהל היה שירו של אלעד גבאי שחשף נקודת שיא בהתפתחות המוסיקלית שלו, האהבה שלו לקאנון ולעוּד, הדרך שבה היצירה המוסיקאלית האירה לו חלקים בחייו, פתחה בו תיבה של זיכרונות:

"נַגֵן בעוּד, / תיבה של זיכרונות עליי נפתחת,/ בוא נגן לי ריח של ילדוּת

נַגֵן בעוּד, / ידו אוחזת בידי מכניס אותי/ לתוך כיתה בהתרגשות"...

גם השיר של אלעד גבאי 'בת אהובה' אינו מתנגן בחלל ריק, ובאוויר מהדהד הדיאלוג  שלו עם פיוט קדום:

"את הבטחת שתבואי תהיי לי רק את

בכל יום זה יהיה כמו שבת...

בת אהובה מתפללת ושפתיה זועקות

על איילת השחר למנצח בנגינות"...

 

אין ספק שאלעד גבאי הוא יוצר שעדיין לא התגלה בכל גדולתו. ראו למשל את המילים לשירו 'אל כוכב' – שיר שכתב והלחין – והוסיפו זאת לשלל ה'סימפוניות' המזרחיות שידע להלחין ולבצע. יש היום יחס של כבוד לאמנים שהם חיבור של מלחין, זמר וכותב. קחו למשל את שלמה ארצי ואתד דודו טסה. אלעד גבאי מצטרף לשורה של כוכבים שהם ממש בגדר מוסיקאים –על, טאלנטים !

 

"קסם של ערב טרם נגמר, לילה ישבו אבודים על הבר"...

אלעד נוגע בעצב חשוף של החברה הישראלית – בהתרחקות של צעירים מהמורשת ומהמסורת, והוא מנסה למצוא חיבור של יחד, ומשלב בכך מוטיב עקידה מזווית מיוחדת:

 

"בלילותיו של אור כובב...אל מסתתר כולם ילדיו...נקודים עקודים כל גיבוריו".