צילום: עזרא לוי-צלם פואטי
85 שנות מוקד ועניין/ חגית בת אליעזר
פרופסור גבריאל מוקד הוא ד"ר לפילוסופיה, סופר, עורך ומבקר, בין הדמויות המרכזיות בעשייה הספרותית בארץ. כבר 60 שנה הוא עורך את כתב העת "עכשיו" לספרות/אמנות/הגות/ביקורת. בזכות החושים החדים, האינטואיציה, ידע נרחב ורוח הנתינה, גבריאל מוקד גילה וקידם משוררים וסופרים צעירים: פרסם את יצירותיהם בכתב העת והוציא לאור את ספריהם הראשונים. הוא היה בקשרי עבודה, חברות ולעיתים יריבות עם אנשי ספרות רבים לאורך השנים ומספר על כך בחוגי מכריו.
ב – 27 לאוגוסט חל יום ההולדת 85 של גבריאל מוקד. עודד כרמלי, מנהיג חבורת "הבה להבא", המכנה את גבריאל מוקד 'מורי ורבי' , ואומר עליו 'האדם החכם והאמיץ ביותר שאני מכיר', אירגן לו את חגיגת יום ההולדת במועדון "לבונטין 7" ביום חמישי 30.8.2018.
החברים מילאו את האולם ועל הבמה סביב שוחלן עגול ישבו שניים - גבריאל מוקד וג'רמי פוגל, המנחה, אשר באימרתו הקולעת 'לגבריאל אין טראומה מפולין ומהשואה, והוא מדבר על הכל', הזניק את הערב. גבריאל מוּנְבֶז נולד בשנת 1933 בוארשה, בירת פולין. אביו היה רופא ידוע, המשפחה – מבוססת כלכלית, דוברת פולנית ומעורה בחיי החברה של וארשה המשגשגת של אותן שנים. עד פרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר 1939, היו אלה 6 שנים של ילדות מאושרת , במהלכה גבריאל הספיק לקרוא לא רק ספרי ילדים, אלא גם רומנים היסטוריים אחדים. לקראת סוף הערב, כשג'רמי פוגל שאל, 'מה קורה לתודעה במהלך השנים?', יכולנו לראות בגבריאל את הילד השמח והמוכשר, השקוע בספר בפולנית בחדרו, כשבסלון הוריו מארחים את יאנוש קורצ'אק לתה של אחר הצהרים. את הבסיס האיתן הזה לא מוטטו ההפצצות על וארשה, השהייה בגטו, הבריחה עם אמא להרים בפולין. אביו של גבריאל נספה בגיטו, כי נשאר בו, כרופא בית החולים, מתוך תמיכתו במחתרת. זה היה מעשה אמיץ של מצב מלחמה, שגבה מחיר יקר. גבריאל ידוע כעומד באומץ על דעותיו בפולמוסים, בהם מעורב לא אחת. גבריאל חש תודה עמוקה לצבא האדום שהגיע להרי פולין ב-1 בפברואר 1945 והבריח את הפושעים הנאצים, בעלי אידיאולוגיה גזענית מטורפת. ובהקשר הזה, גבריאל מרים את קולו ומתרעם: מי שמכנה את ישראל 'פשיסטית', לא יודע על מה הוא מדבר. המטורפים ההם הקימו מחנות, רצחו אנשים.
גבריאל בן ה-13 הגיע לבדו לארץ במסגרת עליית הנוער בשנת 1946 והתגורר במשפחת דודו בתל אביב. תוך מספר חודשים למד עברית, והשתלב בלימודים בבית ספר תיכון, בו התידד עם דוד אבידן, אשר הציע לו את שם המשפחה "מוקד". באמצע שנות החמישים נוצרה בירושלים קבוצת משוררים מוכשרים: נתן זך, יהודה עמיחי, מקסים גילן, אריה סיון, משה דור, אשר במשך מספר שנים הוציאו את כתב העת "לקראת" ולאחר מכן, בתמיכתו של ברוך חפץ, "עכשיו" יצא לדרכו הארוכה – עד עכשיו. גבריאל מוקד מלא התפעלות מהמשוררים הגדולים, שפעלו באותה תקופה, אליהם הצטרפו מאוחר יותר המספרים המוכשרים דוגמת עמוס עוז, אהרון אפלפלד, א.ב. יהושוע, קורא להם "נבחרת החלומות" וחש עצמו בר-מזל על כך שנזדמן לו לשתף איתם פעולה ולפרסם את יצירותיהם ב"עכשיו". ואז באו הגילויים הגדולים ובראשם – יונה וולך. 'תמיד צדקתי בתחושותיי לגבי המשוררים הצעירים' – אומר גבריאל בגאווה ומוסיף שלא רואה טעם בשאלה 'מי היא יונה וולך הבאה'. יש משוררים טובים, ולכל אחד ייחוד משלו. וכמענה לבקשתו של ג'רמי פוגל לתת עצה למשורר צעיר, ממליץ לכל משורר להיות הוא עצמו, להכיר בעצמיותו ולפתח אותה.
במהלך הדברים, עלו לבמה המשוררים יהודה ויזן, עודד כרמלי, מאיה בז'רנו, עמוס אדלהייט ויואב עזרא, סיפרו על הכרותם עם גבריאל מוקד, הודו לו על פרסום יצירותיהם, על הידידות רבת השנים, וברכו אותו בחום ליום הולדתו.
גבריאל מוקד הוא גם סופר, שכותב ואריאציות – סוגה יחודית של פרוזה הגותית נסיונית. את הוריאציות הראשונות כתב בסוף שנות החמישים בעקבות ההתעמקות בסיפורים אבסורדיים-מיסטיים של עגנון, בין יתר ההשפעות הספרותיות. הוא ממשיך בכתיבתן לאורך השנים, מפרסמן בספרים ובכתבי עת, ובפרט ב "עמדה", ועובד בימים אלה על כינוס כל הואריאציות שלו.
מבחינת תפיסות פילוסופיות, גבריאל מוקד מגדיר את עצמו כאקזיסטנציאליזט , הקרוב ביותר להגותו של אלבר קאמי, וגם כמרקסיסט מבחינת דעותיו הכלכליות-מדיניות. המילה 'אקזיסטנציאליזם' הדהדה בחלל, ובאוזניי התחדדה בה ההברה "טֵנ". הבנתי שהנתינה היא אחת המהויות של גבריאל מוקד: הוא תומך בחבריו הקרובים, מקדם אותם, נותן להם הרגשה של משפחה, אך גם נותן לעצמו – יש בו אופטימיות, רוח צעירה , שמחת חיים ואמונה בהירה בכך שבעתיד האנשים לא יזדקנו, לפחות לא כמו עכשיו, ויהיו להם חיים ארוכים ובריאים יותר. גבריאל אמר, שהיה צריך לחיות בעתיד הזה – בעוד 200-300 שנה, אבל אנחנו, חבריו, שהקשבנו בשקיקה לשיחתו עם ג'רמי פוגל, זכינו, שגבריאל מוקד חי עכשיו, איתנו, וחברנו לשירת 'יום הולדת שמח'.
