שיר:
את/ חגית בודין

 

כָּל עוֹד אַתְּ 
מִסְתַּפֶּקֶת בַּמּוּעָט
הוּא יִהְיֶה שֶלָּךְ.
מְעַט פְּגִישוֹת,
מְעַט שִֹיחוֹת,
מְעַט הוֹדָעוֹת 
מְעַט מַחְמָאוֹת וּמִלִּים טוֹבוֹת. 
מְעַט לִהְיוֹת אִתָּךְ 
בְּחֹלִי, קֹשִי וְצָרָה.
וְאִם רַק תַּבִּיעִי תִּסְכּוּל וְאַכְזָבָה, תִּתְקוֹמְמִי אוֹ תַּגִּידִי מִלָּה - 
צְפוּיָה לַךְ סַכָּנָה
לְהִתְפַּרְקוּת כָּל הַחֲבִלָּה. 
אָז תִּשְתְּקִי וִתַבְלִיגִי
מִלָּה לְהַגִּיד אַל תָּעֵזִי
בִּלְעִי אֶת הַגְּלוּלָה הַמָּרָה
נַסִּי לֹא לְהִפָּגַע,
תַּגִּידִי כֵּן לְכָל גַּחֲמָה, הִסְתַּפְּקִי בְּחֹסֶר תְּשֹוּמַת לֵב, 
רוֹמַנְטִיקָה אוֹ אַהֲבָה.

רַק מַה לַעֲשֹוֹת 
שֶכַּיוֹם
לַזֶה אַתְּ כְּבָר לֹא מַסְכִּימָה.

* חגית בודין-משוררת ועורכת. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים