שיר:
בועז ישן/ ויקטור הוגו מצרפתית הדה רכניץ 

(מתוך קובץ השירים Légends des Siècles 1859)

לְאוֹר לַפִּיד, הֵכִין בֹּעַז, מֻתָּשׁ מֵעֲיֵפוּת,

אֶת יְצוּעוֹ עַל הַגֹּרֶן,

שֵׁם עָבַד כָּל הַיּוֹם וְעַתָּה נִרְדַּם,

בֵּינוֹת לְבּוּשֶׁלִים מְלֵאִים בְּחִטָּה מְנֻקָּה.

לַיָּשִׁישׁ הָיוּ שְׂדוֹת חִטָּה וּשְׂעוֹרָה

וְלַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ עָשִׁיר, הוּא הָיָה הָגוּן.

אַף זֻהֲמָה לֹא פָּגְעָה בַּמַּיִם שֶׁבְּטַחֲנָתוֹ,

אַף לֹא בַּרְזֶל עִנּוּיִים מֻלְבָּן אֶחָד לֹא חֻשַּׁל בנפחייתו .

זְקֵנוֹ הָיָה כָּסוּף כְּנַחַל בְּחֹדֶשׁ אַפְּרִיל

הוּא יָצַר אֲלֻמּוֹת מִבְּלִי שֶׁחָשׁ אֶת רַעַל הַשִּׂנְאָה,

אוֹ הַקִּנְאָה. הוּא רָאָה אֶת הַמַּלְקְטִים עוֹבְרִים וְאָמַר -

תְּנוּ לֶחֳפָנִים שֶׁל חִטָּה לִפֹּל לִידֵיהֶם.

אִישׁ הָגוּן שֶׁהִרְחִיק לֶכֶת בִּשְׁבִילִים אֲלַכְסוֹנִיִּים.

לָבַשׁ גְּלִימוֹת מִפִּשְׁתָּן לָבָן.

מממגורותיו הָעֲמוּסוֹת לְעַיְּפָהּ, תָּמִיד זָלְגָה הַחוּצָה הַחִטָּה

אֶל עֵבֶר הָעֲנִיִּים, בְּכַמֻּיּוֹת לֹא פְּחוּתוֹת מֵהַמַּיִם הַזּוֹרְמִים מִן הַמִּזְרָקוֹת הַצִּבּוּרִיּוֹת.

בֹּעַז הִתְנַהֵג יָפֶה כְּלַפֵּי עוֹבְדָיו וּכְלַפֵּי קְרוֹבָיו.

הוּא הָיָה נָדִיב וּמָתוּן. נָשִׁים הֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַבַּחוּרִים הַצְּעִירִים. אָמְנָם נַעַר הִנּוֹ יְפֵה תֹּאַר ,

אַךְ זָקֵן נֶהֱנָה מְגַדְּלוֹת.

אִישׁ זָקֵן, הַחוֹזֵר אֶל מְקוֹרוֹ הָרִאשׁוֹן, עָשׂוּי לִמְצֹא

אֶת הַנֶּצַח מֵעֵבֶר לִתְקוּפוֹת בְּעָיָתִיּוֹת.

אַתָּה רוֹאֶה לֶהָבָה בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים צְעִירִים,

אֲבָל בְּעֵינוֹ שֶׁל הַזָּקֵן אָנוּ רוֹאִים אֶת הָאוֹר.

וְכָךְ יָשָׁן לוֹ בֹּעַז בֵּין עֲרֵמוֹת הַדָּגָן שֶׁלּוֹ

בַּחֲשֵׁכָה, לְיַד אַבְנֵי הָרֵחַיִם , כְּאִלּוּ בִּשְׂרִידֵי הַקַּיִץ.

קוֹצְרִים הָיוּ שְׂרוּעִים מִסָּבִיב כַּחֲלָלִים בַּקְּרָב.

וְזֶה קָרָה מִזְּמַן.

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, שׁוֹפְטִים הִנְהִיגוּ אֶת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

אֲנָשִׁים נָדְדוּ עִם אָהֳלֵיהֶם . רָאוּ הָרוֹעִים

אֶת טְבִיעוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁהוֹתִירוּ הָעֲנָקִים בַּמָּקוֹם בּוֹ הָאֲדָמָה

הָיְתָה עֲדַיִן רַכָּה מִיְּמֵי הַמַּבּוּל.

כְּפִי שֶׁיַּעֲקֹב יָשָׁן, כְּפִי שֶׁיְּהוּדִית יֶשְׁנָהּ,

כָּךְ יָשַׁן עַתָּה בֹּעַז עַל רִצְפַּת הַגֹּרֶן שֶׁלּוֹ, מִתַּחַת לֶעָלִים,

כְּשֶׁמֵּעַל רֹאשׁוֹ דֶּלֶת נִפְתְּחָה וַחֲלוֹם

צָנַח מֵהַשָּׁמַיִם אֶל מוֹחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזָּקֵן :

הוּא רָאָה עֵץ אַלּוֹן חַי צוֹמֵחַ מִתּוֹךְ בִּטְנוֹ

וּמִזְדַּקֵּף גָּבוֹהַּ אֶל עֵבֶר כְּחוֹל הַשָּׁמַיִם ;

וַאֲנָשִׁים רַבִּים טִפְּסוּ עַל שַׁרְשֶׁרֶת אֲרֻכָּה, בְּעוֹד מֶלֶךְ יָשַׁב

וְנִגֵּן לְמַטָּה, וּלְמַעְלָה גָּסַס אֶל.

וּבֹעַז מִלְמֵל

מִתּוֹךְ נִשְׁמָתוֹ , מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ , הֲיִתָּכֵן כִּי כָּל זֶה קוֹרֶה לִי

וַאֲנִי מַעַל ל80? וַעֲדַיִן,

אֵין לִי בֵּן. אֵין לִי אִשָּׁה.

אוֹ אֱלֹהִים, הָאַחַת שֶׁחֲלָקָה עִמִּי אֶת יְצוּעִי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת,

לָקַחַת אוֹתָהּ מִבֵּיתִי אֶל בֵּיתְךָ,

כְּשֶׁאָנוּ הָיִינוּ עֲדַיִן נְשָׁמָה אַחַת- שֶׁלָּהּ

חַיָּה לְמֶחֱצָה בְּתוֹכִי וְשֶׁלִּי - מֵתָה לְמֶחֱצָה בְּתוֹכָהּ.

וְהַאִם אֻמָּה תִּצְמַח מִתּוֹךְ בָּשָׂר הָרוּס זֶה?

הִוָּלֵד לִי עַתָּה יֶלֶד? אֲנִי אָכֵן יָכֹל לְהַאֲמִין בַּזֶּה.

צָעִיר מְסֻגָּל עֲדַיִן לִרְאוֹת אֶת הַבְּקָרִים

הָעוֹלִים כִּמְנַצְּחִים מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה .

כָּעֵת אֲנִי רוֹעֵד כְּלִבְנֶה בַּחֹרֶף.

זָקֵן, אַלְמָן, בּוֹדֵד עִם רֶדֶת לַיִל,

הִפְנֵיתִי אֶת פָּנַי לְכִוּוּן הַקֶּבֶר,

שׁוֹר זָקֵן שֶׁצִּמְאוֹנוֹ מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ אֶל הַנָּהָר.

כֹּה דִּבֵּר בֹּעַז בַּחֲלוֹמוֹ, הָאֶקְסְטָזָה שֶׁלּוֹ

עֲדַיִן מְקָרֶבֶת אוֹתוֹ אֶל הָאֱלֹהִים, כְּשֶׁעֵינָיו מְטֻשְׁטָשׁוֹת מִשֵּׁנָה.

הָאֶרֶז אֵינוֹ שָׂם לֵב לוֹרְד הַצּוֹמֵחַ מִשָּׁרָשָׁיו,

וּבֹעַז לֹא חָשׁ בָּאִשָּׁה הַצְּעִירָה הַשּׁוֹכֶבֶת לְיַד רַגְלָיו.

רוּת הַמּוֹאָבִיָּה, הִגִּיעָה בְּשָׁעָה שֶׁבֹּעַז יָשַׁן,

וְעַתָּה, שֶׁכָּבָה לְרַגְלָיו...

שָׁדֶיהָ הָעֲרוּמִים

מְעַנְּגִים אֶת הִתְרַגְּשׁוּתוֹ, בְּדוֹמֶה לַחֲלוֹמוֹתָיו.

אַךְ בֹּעַז לֹא יָדַע כִּי רוּת בָּאָה אֵלָיו,

וְרוּת לֹא יָדְעָה מָה אֱלֹהִים מְתַכְנֵן עֲבוּרָהּ.

הַלַּיְלָה נָשַׁף רַעֲנַנּוּת מִתּוֹךְ

גּוּשֵׁי הָאֵפֶר הַפִּרְאִיִּים שֶׁמֵּעַל גִּבְעוֹת יְהוּדָה.

הַחֲשֵׁכָה הָיְתָה חֲגִיגִית, כְּמוֹ חֲתֻנָּה, אֲצִילִית וּמְעוֹרֶרֶת יִרְאֶה.

מַלְאָכִים קְטַנִּים חַגּוֹ לְלֹא סָפֵק מֵעֲלֵיהֶם,

וְרוּת רָאֲתָה פֹּה וָשָׁם בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה,

תְּנוּעָה כְּחֻלָּה כֵּהָה, כְּכָנָף.

נְשִׁימָתוֹ שֶׁל בֹּעַז הָרָדוּם הִתְעַרְבְּבָה

בַּדְּמָמָה הָעֲמוּמָה שֶׁל פֶּלֶג שֶׁזָּרַם בָּאֵזוֹב.

בְּעוֹנָה זוֹ שֶׁל הַשָּׁנָה הַלֵּילִיּוֹת נִפְתָּחוֹת

וּמְשַׁחְרְרוֹת אֶת נִיחוֹחוֹתֵיהֶן אֶל עֵבֶר הַגְּבָעוֹת.

רוּת חָלְמָה. בֹּעַז יָשַׁן. הַדֶּשֶׁא נִרְאֶה שָׁחֹר.

וּפַעֲמוֹנֵיהֶם הַקְּטַנִּים שֶׁל הַכְּבָשִׂים צִלְצְלוּ בְּמֶרְחֲבֵי הַשֶּׁקֶט.

טוּב עֲצוּם מְמַדִּים יָרַד מַטָּה בָּהִיר כְּאוֹר הַכּוֹכָבִים

לְתוֹךְ הַשַּׁלְוָה הַגְּדוֹלָה בְּתוֹכָהּ הָאֲרָיוֹת הוֹלְכִים לַשֵּׁתוֹת.

כֻּלָּם יָשְׁנוּ, כֻּלָּם, מֵאוֹר {כְּשֵׁדִים} וְעַד ג'רימאדט .

הַכּוֹכָבִים קִשְּׁטוּ בָּאֶמַיְל אֶת הַשָּׁמַיִם הַכֵּהִים.

הַסַּהַר הַצַּר רִחֵף בַּחֲשֵׁכָה

שֶׁזָּהֲרָה בַּמַּעֲרָב, בְּעוֹד רוּת תְּמֵהָה :

שׁוֹכֶבֶת לְלֹא נִיעַ, עֵינַיִם מְצֹעָפוֹת, פְּקוּחוֹת לְמֶחֱצָה.

מִתַּחַת לְפִתּוּלֵי הָעַפְעַפַּיִם, סַקְרָנִית לָדַעַת אֵיזֶה אֶל

שֶׁל  הַקַּיִץ הַנִּצְחִי חָלַף וְהִפִּיל בָּרִשּׁוּל

אֶת חֶרְמֵשׁוֹ הַמֻּזְהָב בֵּינוֹת לִשְׂדֵה הַכּוֹכָבִים.