מאמר:
מהו הייעוד שלי/ד"ר ברכה קליין תאיר

עד כמה אנחנו מוטרדים מהשאלה הזאת?

האם אנחנו מסוגלים להבחין בין ייעוד/תכלית קיומית לבין חובות משימה/שעורים, קארמות, התנסויות שעלינו לחוות כדי שנצליח למלא אחר הייעוד? הבלבול בין השניים מביא לפתחנו כאב, סבל, תסכול, תודעת מחסור ותודעה הישרדותית.

"כשאדם מחפש את ייעודו, היקום כולו נחלץ לעזרתו."

פאולו קואלו

כבר בימי בראשית התבקש אברהם: "לך לך מארצך, וממולדתך, ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך".

הוא התבקש ללכת ולמלא אחר הייעוד שלו כאבי הדת המונותאיסטית. והגמול שלו, הארץ המובטחת.

בשנים האחרונות יש הרבה רעש סביב עניין מציאת הייעוד וההגשמה שלו. בתוך כל השיח הזה יש הרבה תפיסות ואמונות מוטעות שאני מבקשת לנפץ. ייעוד אינו קשור לנטיית לב, לכישורים, למיומנויות, לפרנסה, למקצוע וכד', כי אם לתכלית קיומית שהיא שווה לכולנו. ישנה סיבה לבואנו או לקיומנו בחיים בעת הזאת.

לכל הקיים בבריאה יש ייעוד, ישנה תכלית, שאם ימלא אותה, יזכה. חוק סיבה – תוצאה. גם אנחנו חלק מהתוכנית. אנחנו מיקרו שלם ועוצמתי של מקרו שהוא שלם עוצמתי. חומר מהותנו היא תודעת האל בעלת עוצמה של 1,000 וואט (ולא 100 וואט כמו היום).  אנחנו כולנו בעלי עוצמת השמיים. הסוד שלנו הוא לכן סודו של היקום שהוא סוד הפירמידות ("ספר הידע", 11/93).   קודקוד הפירמידה היא הקומה ה-100 – הכוללות הרוחנית – מקור המוצא שלנו  כיצורי אנוש אמיתיים. לכן, הייעוד של כולנו הוא לטפס אל עבר הקומה ה-100. זו משימת-העל שכולנו חתמנו עליה בטרם הגענו לחיים אלה. זו משימה שהיא בעצם מצפן – מצפון הקיום שלנו. מצפן התנועה שלנו בשבילי החיים. כאשר הוא נהיר לנו, אנחנו יודעים מה נכון לעשות. מי מאיתנו שנאחז רק במה שקיים וחושש משינויים, ודאי מפספס את מה שנועד בשבילו.  

מילוי הייעוד הוא בעצם מילוי הרצון העמוק שלנו. מילוי אחר כמיהת הנשמה לחזור למקומה הטבעי והעוצמתי. כלומר, באנו מהעתיד ועלינו לחזור אל העתיד. המעגליות הרקורסיבית היא הייחודית שלנו שרק כעת מתגלית: אנחנו מסוגלים ל- re-ligio, לנוע אחורה אל עבר המקור ממנו באנו (אבולוציה עצמית). מכאן שרק מימוש הייעוד הופך את החיים ואת העבודה למקומות משמעותיים.

אין צורך שנחפש אחר הייעוד,  אין צורך למלא שאלונים, ללכת לאנשי מקצוע ולבדוק מה הייעוד שלנו בחיים אלה. עלינו רק להתבונן עמוק לתוך נשמתנו ופשוט לראות את אדירותנו, עוצמתנו, היכולת הכול יכולה שלנו שמחכות להתממש הלכה למעשה. הוא ביטוי של מי שאנחנו באמת ומה שבאנו לעשות בעולם הזה בכוחות עצמנו.

על מנת שנצליח להשיג את ייעודנו, עלינו לשחרר את עצמנו מכבלי הארץ המעיקים, להפסיק להתנהל בחיים כמו בתוך שדה קרב: משרתים  אגו ענק, מותנים על ידי החוץ, מפעילים כוח ושררה, מחפשים להיות צודקים, משכללים את כלי "המלחמה" והשריון על מנת לנצח, מחפשים הוכחות שהשינוי יעבוד, מחפשים אחר הנאות החיים, עסוקים בהשוואתיות, בהפרדות ובלעומתיות, לעזוב חופי מבטחים ופשוט לזנק אל מי האוקיאנוס ולהתחיל לשחות, לגלוש על גלים ענקיים ולצלול למעמקים. עלינו להעז לפלרטט עם האי-ודאות ולנסות להרחיב את מפתן הזיכרון כדי להיזכר. אחרת, נמנע מאיתנו עוצמה, נמנע מאיתנו אדירות, נמנע מאיתנו אושר.

לשם כך, עלינו לחנך את התודעה – המוח – המצפון שלנו מארציות לאוניברסליות. עלינו להשיג מהפך בתנועה – בחשיבה – בעוצמה מארצית לאוניברסלית. זה מודל חינוכי שהאנושות ראויה לו, אם ברצונה להישאר רלוונטית בעתיד שונה מהמוכר. לשם כך, עלינו לעבוד עם מנעד שלם של אפשרויות שאני קוראת להן חובות משימה.

שלוש חובות משימה עלינו להשלים עד שנשיג את ייעודנו. כאן ההתנסויות שונות מאדם לאדם. יש כאלה שחווים או יחוו קארמות של רצון חופשי, או קארמות של רצינות בביצוע משימה, או קארמות של חיים קודמים, או קארמות של מחשבות, או קארמות של שירות לאנושות, או  קארמות של טיהור המהות, או את כולן.

1. חובת המשימה – החיים הם הלקוח היחיד: החופש לבחור בחיים שיש בהם תנועה של בריאה – יצירה – עשייה תמידית (self-creation), הוא הלקוח היחיד של קיומנו. משמעות הדבר שאנחנו אלו שאוחזים בהגה החיים ונוהגים אותם בעצמנו אל עבר ממדים גבוהים יותר של עוצמה. שאנחנו, מתוך עצמנו, בוראים ויוצרים את עצמנו מתוך עצמנו כל יום מחדש. שאנחנו מצליחים ליצור מחר חדש כל יום מחדש. לכן החיים כלקוח מחייבים אותנו לשנות את פרדיגמת התנועה: מתנועה אופקית שהייתה ההרגל שלנו – הישרדות, אל תנועה אנכית שמטפסת תמידית אל עבר הקומה הגבוהה הבאה – החיים. התנועה מאפשרת לנו להיות – לחשוב – לדעת – לעשות – להשיג יותר ואחרת, עד שנממש את התכלית הקיומית ונתגלם כיצור אנוש אמיתי בקומה ה-100.   השיעור המרכזי: אמון: יש לי אותי, עוגן פנימי מהותי, מוכנות להתנסות, לחבק כישלון, אמונה שהכול לטובה, ענווה,  סליחה.

1. חובת המשימה – התכללות ביחסים היא העסק היחיד: יחסים הינם בית הספר הדרמטי לאבולוציה. בתוך יחסים אנחנו רואים את עצמנו. בתוך יחסים אנחנו עוברים שעורים ומבחנים של היטהרות וטיפוס. לכן, כאשר אנחנו מצליחים ליצור בתוך יחסים קואורדינטה = התכללות = נקודת מוקד מרוכזת ועוצמתית, אנחנו יוצרים פלטפורמת טיפוס (שדה מאוחד). לשם כך היחסים שלנו צריכים  לעבור מהפרדות, אנוכיות, תועלת אישית, ביקורתיות, השוואתיות, חשדנות, להתכללות שמאיינת את האגו, לכבוד לאחר, ליצירת 'אנחנו' מרוכז ועוצמתי הפועל לטובת המכלול. לכן, אין לנו בחיים עסק אחר מאשר הניסיון להתכלל ביחסים.  השיעור המרכזי: קבלה:  קבלת את, קבלה מ, קבלת האחר כאדיר, כאור ולא כאובייקט, סובייקט, או זהות (ללא סייגים, סיווגים, ביקורתיות). קבלה היא השיעור הגדול ביותר שלנו בניסיון להשיג יחסים מוכללים. נעלינו להפסיק לבזבז זמן על ויכוחים, התנגדויות ודומיהם, ולהתמקד במתן תקווה, חמלה (לגלות חמלה לחסרי הכוח במקום להתחנף לבעלי העוצמה) ופרגון...ונתינה ללא תנאי, כבוד, הזנה, ראיית טובת המכלול.

1. חובת המשימה – צמיחה, התחדשות והשתנות הן הרווח היחיד: לבחור במהות במקום המשך האחיזה באישיות, היא הרווח הגדול של הקיום שלנו.  משמעות בחירה זו שאנחנו נמצאים בתהליכי צמיחה, התחדשות והשתנות אינסופיים מגוף החומר הדחוס שאנחנו  לגוף מעודן וקריסטלי שהוא גוף המהות של יצור אנוש אמיתי. שאנחנו מצליחים לפרום את שרשרת סיבה-תוצאה שאנחנו, לגלות פנים, לטהר תכנים, לחשוף אמיתות, להכליל הכול לפקעת קריסטלית חדשה ולהמשיך לטפס. השיעור המרכזי: השתנות (שינוי צורה): אבולוציה מעבר להתפתחות (שינוי צורה), אומץ, סקרנות, מוטיבציה, תנועה, מימוש פוטנציאל גדול יותר.

כל המסוגלות והסגולות להגיע ולהשתכן בקומה ה-100 נמצאות בתוכנו, בתוך גרעין מהותנו, ולא בידי תורות פילוסופיות, מורים, אנשי דת או גורואים. "נתתי לכם את הכישרון להבין ולגלות הכל בעולם" ("ספר הידע", 47/463). לכן, "אל תחפש את עצמך על שטיח התפילה. אל תחפש את עצמך ליד הצלב. אל תחפש את עצמך באדונך. הנך הכול; הצלב, שטיח התפילה, אדונך" ("ספר הידע", 24/299). כלומר, בתוכנו קיימת גם המהות האדירה שאנחנו כיצורי אנוש אמיתיים של הקומה ה-100, וגם היכולת הטכנולוגית לגלות אותה.  לכן, אין צורך לשבור תקרות זכוכית, אין צורך בכוחנות, בדורסנות, במניפולציות, במשאבים רבים כדי להיות או להשיג גם את המהות העוצמתית שאנחנו וגם את היכולת לגלותה. עלינו רק להשיג את תדר האנרגיה, התודעה, המחשבה של הקומה ה- 100 (דומה מושך דומה).