מאמר:
בין חציית הים לאומה נבחרת/ יחזקאל שבת


חג זה של שביעי של פסח הוא חלק נפרד מהחג הראשון .אנו מציינים בו את היום שבו עם ישראל ממש חצה את הים  לעבר השני של הגדה ששם לאחר  מסלול ארוך יהפוך לאומה הנבחרת.
אבל היום ,הנושא הוא העבר הראשון של  הגדה, מה התחולל שם.
ישנו הבדל פרקטי בין מה שהורגלנו לראות עד עתה במשא מצריים שהרי עד עכשיו ראו את יד ה׳ אך ורק בצורה שהזיקה  את המצרים וכתוצאה מכן טובה לנו. 
זה היה עד עכשיו ... וכעת אנו נראה פעולה של עשיית טוב בצורה ישירה, הלא היא קריעת הים נס על טבעי בכל קנה מידה .
זהו ללא ספק ארוע מכונן בהיסטוריה של עם ישראל. כמו בכל דבר בתורה חז״ל מקשרים אותו גם אלינו לחיי היום יום. וכשרוצים להסביר לנו על קשיים כאלה ואחרים משתמשים במושג זה. 
לדוגמא ״קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף ״ ו ״קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף . 
אבל נתבונן מעט , האם זוהי הדגשה של קושי סתמי והיה אפשר להחליף את הביטוי בכזה או אחר מחיינו אנו , או שמא זוהי הוראה על דמיון עמוק הרבה יותר?
בכדי להבין נרד או "נשחה" לעברו של הים ההוא . 
עם ישראל כבר נמצא עומד בגבו  מול הים והנורא מכל קורה -המצרים אוגפים אותם  מכל עבר. הנפילה  נראית קרובה מאי פעם עד שאפילו עם ישראל שחווה את כל הניסים במצרים טוען על משה ״ המבלי אין קברים במצריים לקחתנו למות במדבר׳ 
והנה משה צועק אל ה׳ שיושיע !
אבל אז נאמר לו שעכשיו זה לא זמן תפילה עכשיו צריך לקפוץ למים 
נחשון בן עמינדב הוא הראשון ששומע להוראה , אבל עדין הים לא נפתח. 
כאשר נכנס קצת יותר והמים הגיעו כמעו לאפו רק אז הים נפתח. וזאת הנקודה שבאים ללמד אותנו הדבר שאליו אתה מייחל יבוא אך ורק מלמעלה.  אמנם , שם זה היה מאוד ברור התוצאה היתה מעשה נס גמור. 
אבל גם בדברים שמאוד נראים לנו שאנו עושים לגמרי לבד בלי גלגלי עזר  . גם שם מתחולל אותו נס ובאותה צורה שהאדם צריך לעשות הכל ורק בשניות האחרונות  שהופכים  את העניין למושלם אותו עושה ה׳ בדרך ניסית. 
ולא לחינם ביטוי זה מדובר בזיווג שכידוע עד אז זה חצי בן אדם 
וכן מזונות שהוא דבר בסיסי שאי אפשר בלעדיו בל נטעה כי הוא מגיע כמובן מאליו
אלא כל אחד והמעבר הרטוב יותר או פחות שלו, בעצם....