דני סנדרסון והסינפוניטה/ תומר פישר

ללא ספק, אם יש מוסיקאי שאני מעריץ מגיל צעיר, זה דני סנדרסון. ראיתי אותו הרבה פעמים בחיי. החל משנת 2004 בפארק גולדה, במועדון הזאפה, בהופעה מיוחדת שבה הוא אירח את מזי כהן וקובי אפללו וגם במופע האחרון של להקת כוורת. גולת הכותרת שלי, אבל אם יש משהו שאף פעם לא ראיתי לפחות אצל סנדרסון : זה שילוב עם סימפונייטה. אכן, לא חשבתי פעמיים ומיהרתי ללכת לראות את קונצרט הפתיחה של גיל שוחט וסימפונייטת באר שבע מארחים את סנדרסון. כמובן שאת המוסיקה של סנדרסון, אי אפשר לנגן לבד. היא תמיד באה ביחד.

אל סנדרסון, שוחט וחברי התזמורת, הצטרפו נתי כהן בתופים וחבריו ללהקתו הקבועה : כפיר בן ליש המופלא בגיטרה אקוסטית, הדר גרין, הבסיסט החדש ואורית שלום המופלאה. כמובן שגם ההומור בלט ישר. מהופעה להופעה, דני משכלל את ההומור שלו וזה תמיד מצחיק. נהניתי לשמוע איך הסימפונייה מספר שתיים של בטהובן מתחברת לשיריו של דני. אצביע על כמה דברים משותפים :

המוסיקה של סנדרסון ובטהובן - עשירה, מורכבת ממעברים מלודיים הרמוניים מפתיעים, עוברת בין לא מעט נופים (במקרה של סנדרסון, הסיפורים) וגם הקצב. אגב, זאת לא הפעם הראשונה שסנדרסון מופיע עם תזמורת. הוא השתתף במשדר "תרועה לישראל" עם דן שילון וזובין מהטה וגם לא מזמן, הופיע עם תזמורת צה"ל.

אז מה סנדרסון ביצע? הוא הלך על הכי קלאסי. פתח עם כוורת בנתתי לה חיי, קרא לרוני שלא תלך, מיהר לחתונה שקרסה, שר לאורית "זה הכול בשבילך", סיפר על ההיא שמעל לכל המצופה. כמו כן, גם הוסיף ושר את מכאן הדרך, קינח בלא יפריד דבר ששבה את ליבי, לא שכח את המגפיים של ברוך ולא את שיר הגלשן. מה כן התחדש? הקריצה לשיר A Lover's Concerto שמבוסס על המינואט של באך שאותו הקליטה שלישיית הצעצועים בשנת 1965.

הרעיון העיקרי שהתזמורת מבצעת פרק קלאסי ולאחר מכן סנדרסון עולה עם שיריו. הערב דפק כמו שעון ואין ספק שיו יה, הוא היה החלק שכולם מחכים רק לו. אחריו, הייתה בקשה של הקהל לעוד אחד בשבילם. סנדרסון המופלא תפס את הגיטרה, רגע לפני שמיהר למונית ונתן ביצוע כייפי גם לאלף כבאים. על רגל אחת, סנדרסון ובטהובן הם פשוט שני גאונים שמשלימים זה את זה. הגדולה של גיל שוחט, לחבר ביניהם, יצרה ערב חד פעמי ולא קונבציונלי. או במילים אחרות, חגיגה גדולה.