שיר:
לְעֵת צוּקָה וּמְצוּקָה/ משה שניצר 

וּלְעֵת עָקָה וּמְצוּקָה

וְיָצָאתָ אֶל הַיַּעַר

וְהִסְתּוֹדַדְתָּ בְּחֶבְיוֹנָיו

וְהַפְרָחַת נְשָׁמָה מִשְּׁמָמָה.

וּפָרַט רִשְׁרוּשׁ עָלִים

עַל מֵיתָרֶיךָ הַכְּמוּסִים,

כִּי נִבְרְאוּ אִילָנוֹת

לֵהַחְמִיד אֶת עֵינֶיךָ,

וְהָיָה לִבְּךָ עֵץ הַשָּׂדֶה

וְשָׁב וְרִפֵּא לְךָ.