:סיפור
קורט ברלוביץ/ מארי רוזנבלום
קורט'לה,"כך נהגה אמו לקרוא לו. עם הזמן השתרש שמו והפך ל"קורט'לה השלימזל".
תמיד אבדה עדשה ממשקפיו, במצבם הטבעי הם היו נופלים לו על קצה אפו, ואם צלחו השתיים ונותרו על אפו, הרי שהיו כל כך עבות עד שנטו ליפול, להישבר. עטופות בהרבה נייר דבק.
סיכת ביטחון ענקית, המחוברת לדש חולצתו, שמרה בקנאות על מטפחת משובצת, בה השתמש בין באפו ובין עיניו הדומעות. הנזלת הייתה עוטפת אותו, שרווליו, מכנסיו, פניו, אצבעותיו כל אלה היו טבולים בריר דק.
לשכונת רמת יוסף שבבת-ים הגיעו הישר מרושיורה, כפר קטן כ-60 ק"מ מבוקרשט שברומניה. בשכונה גרו בולגרים, תורכים ורומנים. הסוכנות העמידה להם דירה בסוף השכונה, בבית בן שלושה חדרים מול הגינה. אביו עבד כפועל והיה אחראי על השערים בבית החרושת למתכות ואימו עסקה בתפירה ושירתה את האליטה הרומנית. בבית דיברו רומנית או יידיש והעברית הייתה שפה זרה וקשה לו.
בבוקר מיהרה אימו לעבודתה כתופרת.
ילדים ומבוגרים רחקו מעימו ביתו, מאזין לרדיו, ומשחק עם עצמו. הגננת בגן, אף היא לא התקרבה אליו, חששה שמה תדבק.
בגן מצא עצמו, קורט'לה, יושב בפינה. שותק , לא משחק עם הילדים, לא שר איתם שירים, , קטן קומה, רזה וממושקף.
בבית הספר סבל עדיין מאותה נזלת כרונית, ישב תמיד אחרון בטור ולא דיבר עם איש. אהב מאוד את שיעורי החשבון והצטיין בם.
כשבגר, קיבל פטור משירות לאומי בשל ראייתו הכבדה והנזלת הכרונית והחל לעבוד בבנק כעוזר למנהל, תפקיד זוטר.
הוא היה מגיע ראשון למחלקה ונשאר עד השעות המאוחרות. הוריו היו גאים בו. לחבריהם הם סיפרו כי בנם הוא בנקאי מצטיין. בתום עבודתו היה מחכה לאוטובוס קו 18 שהיה עמוס ואיטי. בהגיעו בשעות הערב לביתו תמיד חיכתה לו ארוחה חמה. היה יושב עם הוריו, מפטפט עימם קמעה והולך לישון מוקדם כדי שיהיה פקיד טוב ויחסוך כסף לדירה.
באחד הקייצים הגיעו תלמידי תיכון לסייע בעבודות הבנק. בת חמש עשרה הייתה יפה'לה, תלמידת תיכון. קורט החליט שהיא תהיה אשתו. "יפה'לה" הוא הגה את שמה כל העת, בעבודה, באכלו, בקומו משנתו. מילה זו הפכה לו למנטרה.
משהציע לה לטייל איתו על חוף הים בבת-ים הסכימה. טיילו, עקבו אחרי הסרטנים שהתרוצצו בחולות באין מפריע, שוחחו, צחקו, שתו מיץ פטל ואכלו עוגה שקנה לה בקיוסק.
יום אחד החליט קורט להציגה בפני הוריו. כיוון שהתעכבו זמן רב בשל התחבורה האיטית, הוריו כבר לא חיכו להם.
ישבו השניים בתחנת האוטובוס וחיכו לאוטובוס כדי ללוותה לביתה בתל- אביב. שם בחשיכה נגע בידה והיא בטבעיות החזיקה בו. אושר גדול עטף אותו. נישק למצחה והיה כשיכור. "אני מלך. מלך". שכניו הטובים, הרומנים, טיילו באותה עת וחלפו על פניהם. הם אהבוהו כמו היה זה בנם שכן היו חשוכי ילדים. נפנף להם לשלום, מאושר.
כשחזר לעת לילה לבית הוריו מצאם ישובים בסלון ובוכים. חרד היה לשלומם. תמיד היו משפחה קטנה ומאוחדת. לא הבין מה קרה.
הם סיפרו לו כי השכנים ראו אותו עם בחורה בתחנת האוטובוס ואף ראו כיצד קורט נושק לה והיא אף נשקה אותו בחזרה ומכאן ברור שהיא זונה.
הוריו הודיעו לו כי אם ימשיך לצאת עימה הם יתאבדו. וההוראה יצאה, עליו להישבע כי לעולם לא יצא עימה ולא יפגוש בה שוב.
ניסה להסביר את אשר קרה, ביקש כי יסלחו לו, התחנן על חייו, הסביר להם כי זו אהבת חייו. אולם, הם בשלהם "אם לא תשבע לנו עכשיו כי לא תיפגש עם הזונה אנחנו החלטנו להתאבד".
הבטיח. קיים.
לפגישה הבאה עם יפה'לה לא הגיע, לא צלצל להסביר מה קרה, רק שכב על מיטתו ושתק.
הפסיק לעבוד. היה שוכב כל היום במיטתו ולא מדבר עם איש. החליט שהוא לעולם לא יתחתן וכל נושא הנשים אינו מעניינו. בלילות היה הוגה את שמה וממרמר בבכי שקט. הבין שאין כל טעם בחייו והחליט לסיימם. כפה על עצמו שתיקה. לא דיבר עם הוריו, שנא אותם אך פחד שיגרום למותם ושתק ושתק. שכב ותכנן כיצד לסיים את חייו.
שנתיים לא יצא מבית הוריו. והם שתקו, ידעו שניצחו והצילו את בנם.
בוקר אחד נקש השכן, ההוא שטייל באותו לילה מאושר-אומלל, על דלת בית הוריו. הוא הציע לקורט לעבוד כגובה מס של קופת חולים של ההסתדרות. היה עליו לעבור מדירה לדירה בשכונה מסוימת, שתוטל עליו, לבקש תשלום חודשי עבור קופת חולים ולהדביק את הבול בפנקס האדום, אותו בול שחבר הסתדרות היה מקבל ועושה אותו חבר הסתדרות גאה. מסך הגביה אמור היה לקבל אחוזים.
תחילה דחה את רעיון העבודה אולם לאחר שבוע החליט לעבוד בבקרים בלבד בכדי לשכור לעצמו דירה וכך יוכל לתכנן את התאבדותו.
החל לעבוד בגביית מס קופת חולים. הנשים היו מחכות לבואו ומכבדות אותו בתבשיליהן, מספרות לו את צרותן. היה מאוד אהוב בשכונה. הן קראו לו קורט'לה המתוק.
הוא הפך ליועצן הסודי. סבלו, יכולת ההקשבה, חוכמתו וטוב ליבו הכשירו אותו ושימשו לו מורה דרך. לאיש לא סיפר דבר מעברו אבל חש כיצד עברו מוליך אותו ונמצא תלוי במרכז מצחו. היה מתעורר עם הטעם המר וישן איתו. לא ידע צחוק מהו , לא רצה חברת אדם והעדיף את השקט.
הוריו נפטרו בשיבה טובה והוא חזר להתגורר בדירת הוריו. ריהט את ביתו באביזרים בסיסיים כמו ספה, מקרר, שולחן וכסאות, טלווייזיה.
אחת לכמה שבועות הייתה אישה מגיעה אליו ומסדרת ומנקה את ביתו.
רעיון ההתאבדות, על אף שהיה קיים כל העת, לבש מדי פעם צבע וצורה שונה. לקפוץ מצוק במדבר, לראות שקיעה לקבל התקף לב ולמות.....לטבוע בים, לשתות לשוכרה, אפילו דריסה נשקלה בכובד ראש.
לימים יצא לגמלאות, למד ברידג', נרשם לקאנטרי. במקום זה מצא שקט. הוא מעולם לא שחה בבריכה, לא התאמן. רק שיחק ברידג' , שש-בש, שח.
היה הולך מדי יום לקאונטרי מתקלח, אוכל במזנון ארוחת צהריים, לא התרועע עם איש.
ערב אחד נותר אחרון במקלחת בקאונטרי, הסתבן לאיטו כשלפתע הרגיש שיש עוד מישהו במקלחות. נדרך שכן ידע שבשעה זו כולם כבר הלכו לביתם, למשפחתם. שטף הסבון מגופו, התנגב ויצא עירום לאולם המקלחות כדי להתלבש.
בחפזונו לא נעל את כפכפיו ובצאתו מהמקלחת החליק ונפל, חש מכה חזקה בראשו ובצלעותיו. שכב בשקט בשל אי יכולת להתרומם, הרגיש איך דם חם זורם מראשו ואיבד הכרתו.
מששבה הכרתו החל זוחל לכיוון דלת היציאה ובעט בה בצאתו . חלש היה, לא יכול היה לצעוק. מישהו היה שם ולחש מאחורי הדלת. הכרתו אבדה.
רק בבית חולים כשפקח את עיניו החל להבין מה קרה והיה מצר על שנשאר בחיים. מישהו הכה אותו. למה? הרי לא הרע לאיש.
קם מהמיטה, לבוש היה חלוק לבן קצר, רכוס מאחור ,החלוק חשף את אחוריו והן נראו כמו שתי לחמניות יבשות.
פנה לכוון הדלת. יצא מבית החולים והלך......
