בסד

פרשת בראשית/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

רבות נכתב על פרשת בראשית, הפרשה הפותחת את חמשת חומשי התורה. פרשה זו מגלה לנו מסודות בריאת העולם על מורכבותו הרבה, והיא מכוננת בלשון הקודש, את מלכות השם, הוא האל היחיד, בורא העולם, על עולמו. בהמשך הפרשה, מתוארת בריאת אדם הראשון, הוא הנברא המיוחד, המיועד להיות שליט על כל הנבראים, בתנאי שהוא מגלה את מלכות השם בעבודתו את השם. להפתעתנו, בריאת האדם כמתואר בפרשה, כרוכה היתה בהתייעצות השם עם מלאכי השרת : "ויאמר א-ל הים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א' כו') קריאת הפסוק כפשוטו מעלה שאלות מהותיות: מדוע אמר השם אמירה זו בלשון רבים? מה היה צריך השם הכל יכול להתייעץ עם מלאכי השרת לעניין בריאת האדם? מה פירוש המילה "נעשה"? מי יעשה מלבד הקדוש ברוך הוא? ומה פירוש המילים "בצלמנו כדמותנו"? על שאלות אלו ועוד במאמר להלן.

בריאת העולם והאדם עומדת בבסיס ההתייעצות עם מלאכי השרת  

כדי להבין מדוע נמלך השם במלאכי השרת בעניין בריאת האדם, עלינו ראשית להבין, מדוע ברא השם את העולם. בהמשך, עלינו להבין מדוע נברא האדם בעולם . בריאת העולם כפי שנברא, ותכלית בריאת האדם בו, יאירו את עניין התייעצות השם במלאכי השרת לעניין בריאת האדם "בצלמנו כדמותנו". האר"י הקדוש מסביר, כי השם ברא את העולם כדי להיטיב עם הברואים (מובא בספר "עץ החיים" שער הכללים שכתב תלמידו של האר"י רבי חיים ויטאל, מפי רבו) עוד מובא שם כי טעם הבריאה הינו כדי שיתגלו שלימות כוחותיו ופעולותיו של הבורא. גם הזוהר הקדוש מפרש כי העולם נברא כדי שהנבראים הנאצלים ידעו את מציאותו, גדלותו ושלמותו של הבורא (ספר הזוהר חלק ב' דף מב' ב'). אם כך, בריאת העולם והנבראים בו היא ההתגלמות הראשונית של הרצון האלוקי להיטיב, לתת ולהעניק, ולשם כך, לברוא עולם. האדם הוא הנברא המיוחד ביותר בין הנבראים, שכן הוא היחיד המורכב מחומר , מן העפר, ומרוח, כלומר מנשמת חיים שנפח באפיו הקדוש ברוך הוא. כך יש באדם חלק גשמי שיסודו מן העפר הוא הגוף, וחלק רוחני, נשמת חיים, שיסודו בעולמות רוחניים עליונים. בשל יחוד זה של חיבור חומר ורוח הנמצא אך ורק באדם, זכה האדם לכינוי "נזר הבריאה". ככזה, הוא עומד בראש סדר העדיפויות של השם להיטיב עמו ולהעניק לו מטובו האינסופי. דע עקא, שכדי שהשם יוכל להעניק את טובו האינסופי לאדם, צריך האדם להיות כלי מתאים ומחובר אל השם. רק חיבור האדם אל השם מאפשר את הענקת הטוב האלוקי לאדם, ככלי ראוי המחובר ישירות אל המקור המזרים אליו את תוכנו. אולם דרגת החיבור אל השם, ממנה נגזרת גם דרגת הטוב האלוקי המושפע לאדם, מותנית במעשי האדם. ככל שהאדם נשמע אל רצון בוראו ומקיים אותו, הוא בוחר בטוב,  הוא הופך עצמו לכלי מתאים ודרגת החיבור שלו אל השם עולה. כדי שהאדם יקיים את החיבור אל מקורו האלוקי באופן מיטבי  כמתואר, נתן לו השם את ידיעת הטוב מרע, ואת זכות הבחירה בין מעשה טוב ובין מעשה רע. הטוב הוא אם כן הטוב המתבטא ברצון האלוקי, בעשיית הציוויים האלוקיים בתורה, והרע, הוא על דרך השלילה כל מה שמרחיק את האדם מידיעת דרך השם, מרחיק את החיבור ו אל השם אל מקור הטוב, פוגם בו ככלי לקבלת הטוב האלוקי , ומביאו לעשיית מעשים הרעים בעיני השם.

אדם הראשון חובר אל השם בחיבור הגבוה ביותר

כאמור, אדם הראשון נקרא "נזר הבריאה", והוא נברא כדי שהשם ייטיב עמו. כדי להיות מחובר אל השם ולקבל טוב אלוקי זה, נתן לו השם תפקיד אחד בלבד: היה עליו לשבת בגן העדן "לעבדה ולשמרה", ולהימנע מאכילת פרי עץ הדעת טוב ורע. (בראשית ב' טו') למעשה ,אדם הראשון נברא עם החיבור הגבוה ביותר למקורו האלוקי והוא קיבל לכן שפע גדול, טוב אלוקי גדול, בדמות שהייה בגן העדן בלי דאגות קיום. בכל זאת, כדי לשמר את החיבור אל השם, נתן לו השם זכות בחירה מצומצמת ביותר בין טוב ובין רע : הבחירה הטובה היתה לא לאכול מפרי עץ הדעת ובכך לקיים את הרצון האלוקי ולהישאר מחובר אל השם בחיבור הגבוה ביותר. הבחירה הלא טובה היתה לאכול מפרי עץ הדעת ובכך לפעול נגד הרצון האלוקי ולרדת בדרגת החיבור אל השם. כידוע, בעקבות חטא אדם הראשון , ירדה דרגת החיבור בין האדם והשם ומתוך כך שאדם הראשון לא היה עוד כלי ראוי כדי להמשיך ולקבל טוב אלוקי כה גדול בגן העדן, נאלץ השם לגרשו מגן העדן אל העולם הזה, שדרגת הקיום בו לאדם הינה קשה יותר. אם כך חטא אדם הראשון מלמדנו כי דרגת החיבור אל השם מושפעת מבחירת האדם בין טוב ובין רע ומשפיעה על הטוב האלוקי הניתן לאדם.

בין אדם למלאך

עתה, לאחר שהבנו מהי מטרת בריאת העולם והאדם בו, כדי להבין עוד את פשר התייעצות השם עם מלאכי השרת לעניין בריאת האדם, יש להבין מה הם מלאכים. השם מקיים את העולם שברא על ידי נבראים רוחניים, הם המלאכים הממונים בשליחותו על כל עניין ועניין בבריאה. הוא שנאמר במדרש "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואמר לו גדל" (מדרש בראשית רבה פרשה י' פסקה ו' ). לכל מלאך או סיעת מלאכים שליחות מיוחדת לעניין שמענייני קיום העולם והאדם בו. הא ותו לא. ניתן לומר בלשון בני אנוש כי המלאכים הם כמעין "רובוטים רוחניים" הממונים בשליחות השם על קיום הבריאה. כדי לעשות שליחותם להשם, ניתן במלאכים מידע אמת רוחני מן השם על העניין בו הם פועלים בשליחותו. המלאכים מחוברים אל השם על ידי האמת האלוקית הנמסרת בהם לצורך שליחותם, הם לא נוצרו כדי לקבל את הטוב האלוקי אלא כדי לשרת את השם. לכן לא היה צורך לתת למלאך זכות בחירה בין טוב ורע לקיום שליחותו. בהתאמה לכך, ובניגוד גמור לאדם, אין למלאכים ידיעת טוב מרע. מלאך שמטבע בריאתו אינו יודע לברור הטוב מן הרע אינו יכול לבחור בין עשיית מעשה טוב או עשיית מעשה רע, ולכן המלאכים אינם מסוגלים לחטוא. הם עושים מלאכתם היחידה לשרת את הקדוש ברוך הוא בכל עניין מענייני העולם שברא. זוהי תכלית בריאתם של המלאכים והם מקיימים אותה בשלמות, ובחיבור תמידי עם השם. וכלשון התפילה : "כולם אהובים כולם ברורים כולם גיבורים כולם קדושים וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם" .

מדוע התייעץ השם עם המלאכים?

הספורנו מפרש כי הקדוש ברוך הוא אמר לפמליא של מעלה כי רצונו לברוא אדם שיהיו לו קצת תכונות כמלאכי מעלה, שהם פועלים בידיעה ובהכרה הניתנת להם מן השם, ובקצת תכונות ידמו להקדוש ברוך הוא הפועל בדרך הבחירה . אמנם, מוסיף הספורנו בחירת האל היא תמיד בטוב, ולא כן הבחירה האנושית, אולם יש בבחירת האדם משהו מתכונות האל, ולכן אמר השם למלאכים נעשה אדם "כדמותנו" כלומר: כמו דמותנו, ולא כדמותו האמתית של האל הבוחר תמיד בטוב. כך ניתן להבין כי בבחירת האדם בטוב האלוקי ובעשיית מעשה טוב הנובע מן הבחירה בטוב, מגלה האדם את רצונו להתחבר אל השם לקבל ממנו את הטוב האלוקי. והרי כל משפיע צריך שיהיה לו מושפע וכל טוב צריך שיהיה לו כלי קיבול מתאים. לכן חשובה זכות הבחירה בין טוב לרע שניתנה לאדם כמעצבת את הכלי בו יינתן הטוב האלוקי.

ענווה היא האמצעי היחיד לבחירה בטוב

אם כך לשם קבלת הטוב האלוקי על האדם להיות כלי ראוי המחובר אל השם. לשם כך עליו לעשות הטוב בעיני השם. איך מגיעים לבחירה בטוב האלוקי? לכך מדריך אותנו המדרש: בשעה שהיה משה כותב את התורה, והגיע לפסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאל את השם " ריבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא" ועונה לו השם "כתוב, והרוצה לטעות יטעה". אמר לו הקב"ה למשה כי מצד הענווה גם הגדול צריך להתייעץ בקטן ממנו" (במדרש בראשית רבה ח' ח'). כך, מטעמים של ענווה , מסביר המדרש , גם השם יתברך, הגדול ביותר, האחד היחיד והמיוחד, שלא נצרך לדבר לשם גילוי מלכותו , בשעה שבא לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת. הנה לנו התשובה : מתוך הימלכות השם במלאכי השרת נלמדת מידת הענווה שנהג השם בבריאת העולם. השם הכל יכול היה עניו דיו להתייעץ עם מלאכי השרת. כך גם האדם: כדי להיות מחובר אל השם, ולקבל ממנו את טובו האינסופי, עליו להיות  כלי ראוי. לשם כך עליו לבחור בטוב. וכדי לבחור בטוב על האדם להיות בעיקר עניו.

סיכום

חז"ל מלמדים אותנו, כי בריאת העולם החלה ביום הראשון בכ"ה באלול. ביום השישי לבריאת העולם, בא' בתשרי, נברא גם האדם. האדם הוא נזר הבריאה, הנברא היחיד שיש בו חומר מן התחתונים ורוח מן העליונים כמלאכי מעלה. אולם כדי להתקרב אל השם ולקבל ממנו את טובו עליו להיות מחובר אל השם. החיבור אל השם הוא בעשיית הטוב האלוקי, ואין לך בחירה בטוב אלא מתוך ענווה. התייעצות השם במלאכי השרת כל כולה הענווה לה צריך האדם כדי לבחור בטוב. לכן נקבע א' בתשרי להיות ראש השנה לאדם . בראש השנה נבדק האדם על פי מעשיו הטובים בעיני השם. למעשה, נבדקת דרגת החיבור שלו אל השם והיותו כלי ראוי לקבלת השפע האלוקי. עתה, לאחר שנכתב ונחתם , אני מאחלת לכולם חיבור טוב אל השם, חיבור של ענווה ובחירה בטוב לשנה טובה.