פואמה:
היין ושׁברו/ אלי יונה
I
זֶה אֵרַע בַּיּוֹם הַקּוֹדֵר בְּיוֹתֵר שֶׁל חַיַּי.
עֲבָרִי סָגַר עָלַי כְּסַד וַעֲתִידִי נִרְאָה לִי כְּנָהָר שֶׁאֵין לִי כָּל סִכּוּי לִצְלֹחַ, רַק לִטְבֹּעַ, לִטְבֹּעַ.
לִבִּי הָיָה כָּבֵד, כָּבֵד מִדַּי, כְּאוֹתָהּ מִשְׁקֹלֶת שֶׁנִּקְשְׁרָה לַצַּוָּאר בְּמִבְחַן הַמְּכַשֵּׁפוֹת.
גַּם אֲנִי הִגַּעְתִּי לַקַּרְקָעִית.
הֶחְלַטְתִּי לְנַתֵּק אֶת פְּתִיל חַיַּי בְּמוֹ יָדַי, שֶׁכֵּן הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁל אַטְרוֹפּוֹס רַק דָּקְרוּ אוֹתִי שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב...
[אני שומע אתכם, חברים יקרים, אפילו מבעד לקיר הרביעי... ואכן נזקקתי לעזרה דחופה. אבל התקשרתי ל'סוכנות הכללית להתאבדות' של ז'ק ריגו בפריס. נמסר לי שלא הייתה קיימת מעולם!]
אָז כִּבְרֵרַת מֶחְדָּל – אוֹ חִדָּלוֹן – הֶחְלַטְתִּי לְהִשְׁתַּכֵּר לַמָּוֶת.
בֵּין דָּם לְדָם בָּחַרְתִּי בְּדָם עֲנָבִים, בֵּין הָדֶס לִדְיוֹנִיסוּס חָבַרְתִּי לָעַלִּיז יוֹתֵר, בֵּין מֵי הָרֹאשׁ לִגְבִיעַ הַגֶּפֶן, הֶעֱדַפְתִּי אֶת הַמַּר פָּחוֹת, בֵּין נְהַר הָאֵשׁ אוֹ הַיַּיִן, נָהַרְתִּי לְזֶה הָאַחֲרוֹן...
... אֵין, אֵין, אֵין מִתְחָרִים לַמָּוֶת הַמֻּסְלְמִי!
הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ לְקִנּוּחַ!
II
הֵיטֵב יָדַעְתִּי:
אִם לֹא אֶצְחַק לַחַיִּים, אֶבְכֶּה לַמָּוֶת.
אָז הִסְתַּגַּרְתִּי לְבַסּוֹף עִם אֵלֵיצָן זֶה, שֶׁחָטְמוֹ אָדֹם כְּשֶׁלִּי, שֶׁכְּתֵפָיו שַׁבְרִירִיּוֹת כְּשֶׁלִּי, שֶׁחָזוֹ כְּחָזִי עָטוּף בְּתַחְבֹּשֶׁת עַתִּיקָה, שֶׁגַּם לוֹ מוּטָב לִשְׁכַּב, שֶׁגַּם לוֹ קוֹדְחִים בַּמֹּחַ, שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ חֹר בָּרֹאשׁ, שֶׁגַּם לוֹ נִמְאָס לִקְפֹא עַל הַשְּׁמָרִים.
נָעַצְתִּי בְּקָדְקוֹדוֹ אֶת הַמַּחְלֵץ, כְּמַקְדֵּחַ שֶׁל מְנַתֵּחַ מֶדִיאֶוַלִי, וְסוֹבַבְתִּיו בְּתֹּאַם מֻחְלָט לַסְּחַרְחֹרֶת שֶׁכְּבָר הִתְחוֹלְלָה בִּי.
סוֹבַבְתִּי וְסוֹבַבְתִּי, עַד אֲשֶׁר נִגְלָה לְעֵינַי (הַבִּלְתִּי מַאֲמִינוֹת!) פֶּטְרוּס הַצָּלוּב, רַגְלָיו מַעְלָה וְרֹאשׁוֹ מַטָּה, דָּמוֹ הַנָּקִי מִתְנַקֵּז לְבַקְבּוּקִי מִבְּלִי לְאַבֵּד אַף טִפָּה!
סְלַח לִי, טוֹב?
סְלַח לִי, רַע!
שָׁלַפְתִּי אֶת הַפְּקָק.
קוֹל יְרִיָּה פִּלֵּחַ אֶת אָזְנַי.
הָיָה זֶה הַדָּם שֶׁלִּי שֶׁאָבַד לִי טִפָּה אַחֵר טִפָּה?!
מִקַּדְתִּי אֶת מַבָּטִי בַּבַּקְבּוּק, לְוַדֵּא שֶׁאֲנִי לֹא אוֹחֵז בָּאֶקְדָּח.
פִּתְאוֹם הִבְחַנְתִּי בְּהִשְׁתַּקְּפוּתִי הַמְּאוּסָה.
פָּנַי נָמַסּוּ כִּשְׁעוֹנָיו שֶׁל דַאלִי.
מְשֻׁלָּשׁ הַזְּמַנִּים שָׁאַב אוֹתִי לְתוֹכוֹ כְּמִנְסָרָה וּפֵרֵק אוֹתִי לְגוֹרְמִים.
חָיִיתִי בְּכָל זְמַן וּבְאַף זְמַן.
מַתִּי בְּכָל זְמַן וּבְאַף זְמַן.
מַתִּי וְחָיִיתִי וּמַתִּי וְשׁוּב נוֹלַדְתִּי וְנִצְלַבְתִּי.
נָבַחְתִּי בּוֹ בַּזְּמַן גַּם עַל הֶעָבָר, גַּם עַל הַהֹוֶה וְגַם עַל הֶעָתִיד – כְּמוֹ כֶּלֶב תְּלָת רָאשִׁי בְּפֶתַח הַשְּׁאוֹל הַבּוֹעֵר – לְהָנִיסָם מִמֶּנִּי וְהָלְאָה לְתָמִיד.
אַךְ עוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתִי.
III
נִכְלֵאתִי כְּשֵׁד בְּבַקְבּוּק.
לֹא, לֹא... נִבְהַלְתִּי לְרֶגַע, לְעוֹד רֶגַע.
הָיָה זֶה הַלֵּיצָן בְּבַקְבּוּק שֶׁחִקָּה אֶת פָּנַי, לִצְחוֹק אִתִּי אוֹ עָלַי, לֹא מְשַׁנֶּה, עוֹד נִרְאֶה מִי יִצְחָק אַחֲרוֹן!
מֵרַרְתִּי בְּחִיּוּךְ כְּלַעֲנָה.
הַלֵּיצָן הֶעָצוּב חִיֵּךְ אֵלַי בַּחֲזָרָה.
סוֹף סוֹף מְצָאְתִּיךָ, נְשָׁמָה תְּאוֹמָה!
אָנוּ חוֹלְקִים גּוֹרָל מְשֻׁתָּף. שְׁנֵינוּ יוֹשְׁבִים בְּכֶלֶא. אַתָּה בְּתָא זְכוּכִית, אֲנִי בִּכְלוּב עֲצָמוֹת. לִשְׁנֵינוּ קַרְקָפוֹת מְחֻטָּטוֹת. לִשְׁנֵינוּ כִּוְּצוּ אֶת הָרָאשִׁים. אֶת הַדָּם שֶׁל שְׁנֵינוּ כֻּלָּם נֶהֱנִים לִשְׁתּוֹת, לִשְׁתּוֹת וְגַם לִירֹק. שְׁנֵינוּ הֻחְזַקְנוּ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת בְּמַרְתְּפִים טְחוּבִים. וּלְפִי תְּעוּדַת הַלֵּדָה שֶׁלְּךָ גַּם נוֹלַדְנוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם! אוּלַי אָנוּ אַחִים אוֹבְדִים שֶׁהֻפְרְדוּ בְּלֵדָתָם! וּבֶאֱמֶת הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁנִּתְאַחֵד!
לָקַחְתִּי לְגִימָה רִאשׁוֹנָה – נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה – עַד שֶׁנִּגְמָר לִי הָאֲוִיר.
טוֹב הַיַּיִן מִדּוֹדִים!
לִבִּי כָּתַשׁ בִּי כְּדוֹרֵךְ בַּגַּת וּפָנַי הֶאֱדִימוּ כְּתִירוֹשׁ.
כְּתֵפָיו הַמַּבְרִיקוֹת שֶׁל הַבַּקְבּוּק נֶחְשְׂפוּ מִבַּעַד לְטוֹגַת הָאַרְגָּמָן. נָשַׁקְתִּי לוֹ כִּיהוּדָה אִישׁ קְרָיוֹת וְהִסְגַּרְתִּיו מִיָּד לְכֶלֶא בִּטְנִי.
IV
מַסְפִּיק!
אֲנִי רוֹצֶה לִצְחֹק!
עֲדַיִן מְחַכֶּה שֶׁתַּצְחִיק אוֹתִי.
עַד מָתַי אֲחַכֶּה?
לְחִנָּם בִּזְבַּזְתִּי עָלֶיךָ אֶת מֵיטָב כַּסְפִּי?
בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרַעְתָּ לִגְזָרִים וְנוֹלַדְתָּ מֵחָדָשׁ? לְשַׁעְמֵם אוֹתִי עַד מָוֶת?
הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּפְרַע אֶת הַהַבְטָחָה הֵָהוֹמֵרִית וְהָאַנַקְרֵאוֹנִית וְהַקוֹהֶלֶתִית וְהַבּוֹדְלֶרִית וּתְשַׂמַּח כְּבָר אֶת לְבָבִי!
אַתָּה מַזִּיעַ? ...
... כְּנִטְפֵי דָּם נוֹפֶלֶת זֵעָתְךָ עַל הָאָרֶץ!
אוֹ דּוֹמֵעַ? ...
... נָכוֹן שֶׁאֲנִי רֵיק וּמְרוֹקָן בְּתוֹכִי אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמְּךָ, אֲבָל לֹא בְּרַחֲמִים בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתְּמַלֵּא אוֹתִי!
הִשְׁלַכְתִּיו בְּזַעַם עַל הָרִצְפָּה הָעֲקֻמָּה, אָז גָּעַר בִּי בְּקוֹל שָׁבוּר וּמְצַלְצֵל:
"עַכְשָׁו!
תּוֹרִי!
לִשְׁתּוֹת!
אֶת!
דָּמְךָ!"
וְנָעַץ אֶת נִיבֵי הַזְּכוּכִית שֶׁלּוֹ בְּפֶרֶק יָדִי.
~
