שיר:
חֲטָאִים/ יעקב ברזילי

מֵאָז יוֹם כִּפּוּר

חַיַּי, הֵם רֶצֶף חֲטָאִים:

שָׁלַחְתִּי זֵר פְּרָחִים נְבוּלִים

לְשָׁכֵן בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ,

הִסְתַּבַּכְתִּי בִּרְחוֹב לְלֹא מוֹצָא

לֹא הוֹדֵיתִי בְּאַשְׁמָה,

הִתְעַלַּמְתִּי מִמַחְשׂוֹפֶיהָּ הָעֲמֻקִּים

שֶׁל מַזְכִּירָתִי

גַּם לֹא הוֹשַׁבְתִּי אוֹתָהּ עַל בִּרְכַּי,

חָפַרְתִּי מִנְהָרָה

לְהַבְרָחַת תְּמוּנוֹת פּוֹרְנוֹגְרָפִיּוֹת,

לֹא דִוַחְתִי לַשִּׁלְטוֹנוֹת

עַל הַכְנָסוֹתַי מִשְּׁטָרוֹת מְזֻיָּפִים,

הִרְעַפְתִי שְׁבָחִים עַל חָבֵר

מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ.

מְקַוֶּה לְכַפֵּר עַל כָּל הַחֲטָאִים

בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים

וְלִפְתֹחַ דַּף חֲטָאִים חָדָשׁ

אַחֲרֵי הַחַגִּים.