מאמר:
אמנון נבות כפורץ דרך/ פרופסור  גבריאל מוקד

כתיבתו של הסופר והמבקר אמנון נבות ז"ל הייתה כתיבה פורצת דרך. כתב העת "עכשיו" שבעריכתי היה כמדומני הראשון שהחל לפרסם את סיפוריו ומאמריו החל משנות השמונים.

 ולגבי הספרות העברית מותו מהווה  אבדה גדולה. אמנון נבות היה אישיות חשובה בספרות ובביקורת הישראלית. הוא כתב בעיקר ביקורות על פרוזה וסיפורת, היה חריף מאוד, לא חיפש פשרות ולא עשה חשבון: הוא הוקיר את הדברים הטובים אבל הזהיר מהשפעות הסידור על הספרות ומהחשש לדרדר אותה. הוא הציג בביקורת תפיסה ערכית משל עצמו. את מעמדו כיוצר ביסס נבות בשנות ה–80 כאשר כתב על סביבה נידחת ומוזנחת של עולים חדשים אשכנזים דווקא, שהייתה שולית ביישוב העברי בארץ. הוא רצה ליצור סיפורת חזקה ומרכזית ביותר, אבל הספרות שלו הייתה קשה ועל אף הציפיות שלו לקבל הכרה, לקורא הישראלי היה קשה לעכל אותה.

תרומתו לספרות העברית היא בכך שהוא יצר סוגה מיוחדת בפרוזה שלו שבה שולבו יחד פנטזיה ונטוריליזם. גיבוריו תמיד מפלחים לעצמם דרך בחיפוש משמעות, במאבקים, ללא פשרות, אבל ישנו ברקע מעין חלום פיוטי יפה שמלווה אותם בכך.

בביקורת שלו הוא פעל באותנטיות רבה ובאומץ בלתי מתפשר.

בשתי הסוגות הללו הוא בהחלט מיזג גם אישיות סוערת , מיוחדת שביטויה הרחב והמיוחד במינו אכן מצא את ביטויו בכתיבה שלו.