בסד

פרשת כי תצא/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת כי תצא היא פרשה מיוחדת מאוד באשר ניתן בה מספר המצוות הגדול ביותר מכל פרשות התורה. הרמב"ם גורס כי בפרשה זו בלבד ניתנו 72 מצוות , כמניין חסד (חסד בגימטרייה 72 והוא מקביל לע"ב (72) שמות השם).  אמנם, הפרשה פותחת דווקא בהלכות אשר יש לנהוג בהן, כאשר העם יוצא למלחמת רשות, אולם, בפרשה מפורט מגוון רחב מאוד של מצוות המקיפות את כל תחומי חייו של האדם. המצוות אכן שונות בטיבן ובמהותן אולם לכל המצוות מכנה משותף גדול ואחד: קיומן הכרחי ובעל חשיבות עליונה לקיום ברית הקודש בין עם ישראל ובין הקדוש ברוך הוא. ריבוי המצוות בפרשה, בין אלה שטעמן ברור ובין אלה שטעמן נסתר מן הקורא מספק את ההזדמנות לעסוק בשאלה ערכית ויסודית ביהדות: מהי החשיבות של קיום כל המצוות שנתן השם לעם ישראל בתורה?

שאלה זו מקבלת משנה חשיבות במיוחד לאור קיומה של דעה הרווחת בציבור, לפיה, אמונת האדם בהשם צריכה להיות אישית , פרטית, ונסתרת עמוק בליבו של האדם. לפי דעה זו, קיום המצוות איננו הכרחי להבטחת יהדותו של האדם היהודי. בהתאמה, הוטמע בציבוריות הישראלית משך שנים  הביטוי "איש באמונתו יחיה" בדיוק במשמעות זו. לפי דעה זו, אמונתו הפנימית של האדם – ככל שחפץ הוא כי אמונה זו תהיה דווקא בהשם - בצירוף התנהגות מוסרית חברתית ראויה, מספיקות הן להגדרת חיים יהודיים בעת החדשה, ובהכרח מספיקות הן לקיום עבודת הבורא. גישה זו עומדת ביסוד אורח חייהם של אלה הרואים עצמם חופשיים מקיום מצוות התורה. כך לאורך הדורות האחרונים ניטש בעם ישראל  מאבק רוחני בין אלה היודעים כי קיום המצוות הכרחי לקיומו הרוחני והגשמי של עם ישראל בארץ ישראל,  לבין אלה המבטלים את חשיבות קיום המצוות באמרם כי האמונה היא בלב האדם וכי אין משמעות לביטויה בקיום המצוות. כמובן, הדעת איננה סובלת ביטול מצוות גורף שכזה באשר כמוהו כביטול הקושאן שבתנ"ך, שעל יסודו טען דוד בן גוריון בפני ועדת פיל לזכויות עם ישראל על ארץ ישראל. בכל זאת, כדי להבין משהו ממשמעות קיום מצוות התורה בכללותן, יש להבחין ראשית, בין מצוות שהטעם לקיומן בהיר ומקובל במחשבת האדם, ובין מצוות שטעמן נסתר מן המחשבה האנושית.

מצוות שטעמן ברור להגיון האדם

כאמור, המצוות המפורטות בפרשת כי תצא כוללות עניינים רבים ומגוונים בחייו של האדם היהודי: כך, כאשר בונה האדם בית חדש עליו לבנות מעקה על גג ביתו. בעת חריש בשדה עליו לקיים מצוות לא תעשה, לפיה חל איסור להשתמש בשור ובחמור יחדיו. כאשר האדם קוצר את החיטה ונשאר עומר מן החיטה, מצווה עליו להותירו לעניים. מצוות עשה על האדם להשיב אבדה לבעליה. מצוות לא תעשה מקיים האדם  שלא להלין גופת המת התלוי על עץ. מצוות עשה נוספת היא שלא להלין שכרו של עובד אלא לשלם לו את שכר עבודתו מידי יום ביומו. כך מפורטות בפרשה מצוות רבות שטעמן טוב וברור להגיונו של האדם. מצוות אלה יכול האדם לכאורה לקיימן מתוך מחשבתו הנעלה, מתוך רצון אנושי מובן לקיים סדר חברתי צודק ונעלה ככל הניתן. אלה הן מצוות שטעמן מתיישב עם המחשבה האנושית, ולא הכרחי לפיכך לגישת אלה הרואים עצמם חופשיים מקיום המצוות, להדגיש דווקא כי מקורן של מצוות אלה הוא מקור אלוקי עליון.

מצוות שטעמן אינו ברור להגיון האדם 

לעומת המצוות שטעמן ברור להגיון האדם, מפורטות בפרשה מצוות עשה ולא תעשה  שטעמן ברור פחות להגיון האנושי. יש במצוות אלה מצוות הנתפסות כמצוות שיש בהן אזהרה בעניין הנזכר בהן. כך למשל נאמר במסכת סנהדרין כי המצווה להרוג בן סורר ומורה , מצוות השמדת עיר הנידחת (עיר שכולה עבודה זרה) , וכן עניין צרעת הבית כולן לא עתידות להתקיים כאשר האדם עושה רצון השם. שכן אדם העושה רצון השם הוא בבחינת דורש שכר על עשייתו, והוא מקבלו. אם כך מדובר באזהרות רוחניות בעיקר, ולא במצוות שיש לקיימן במציאות חיי האדם. מצווה נוספת שטעמה אינו ידוע בבירור הינה מצוות שילוח הציפור מן הקן ולקיחת הבנים על ידי המשלח. מצוות לא תעשה של איסור לבישת בגד חדש שהוא שעטנז (צמר ופשתים המעורבים יחד), מצוות לא תעשה של איסור לחרוש שדה בשור ובחמור יחדיו, מצוות לא תעשה של איסור לזרוע כרם כלאיים ועוד. מצוות אלה שטעמן אינו ברור להגיון האנושי מרחיקות עוד,  לגישת הרואים עצמם חופשיים ממצוות, את עם ישראל של העת החדשה מן הציוויים האלוקיים והארכאיים לכאורה שניתנו בתורה. לגישתם, משום שלא נראית לכאורה במצוות אלה תועלת ממשית קיומית, לא ברור גם מדוע ציווה עליהן השם בתורתו , ומן הראוי לפי גישה זו להתעלם מהן. כך נגרמה בעת החדשה התרחקות שיטתית ועקבית מקיום המצוות, ומן המחשבה האלוקית העומדת בבסיס קיומן של כל אחת ואחת ממצוות התורה.

הטעם בקיום המצוות קיים תמיד בין אם הוא ברור ובין אם לאו   

כידוע אין הכתוב משיח רבות בטעמן של המצוות. מן המצוות יש כאלה שטעמן עולה כבר מקריאת פשט הפסוקים. ויש כאלה שנדרש להן הסבר ברמז ובדרש. בטעמי המצוות על פי הפשט הרמז והדרש עוסקים רוב פרשני המקרא בפירושם לחמשת חומשי התורה. בנוסף, יש מצוות שהן בבחינת סוד גדול בקיום נשמת האדם. סודות אלה לא נמסרו דווקא על ידי פרשני המקרא אלא על ידי המקובלים העוסקים בסודות קיום הנשמה שנמסרו למשה רבנו בקבלה מסיני. חלק ג' בספרו של הרמב"ם "מורה נבוכים" עניינו בתורת המצוות. הרמב"ם מביא בחיבורו זה כי המצוות כולן, בין אלה שטעמן ברור לנו ובין אלה שלאו, יש להן תכלית ברורה. הוא מסווג את המצוות בהתאם לתכליתן ומסביר את קיום המצוות כחלק בלתי נפרד מן התוכנית האלוקית הכוללת של בריאת העולם והאדם בו. תכלית זו עשויה להתבהר לנו או להישאר בגדר סוד. בהתאמה לכך, תורת הסוד היהודית נותנת לעיתים הסברים מסוימים לקיום המצוות שטעמן אינו ברור במחשבה האנושית, אולם באותה המידה תורת הסוד נותנת הסברים בדרגת סודות הקיום הנשמה  גם למצוות שטעמן לכאורה הגיוני וברור לאדם. מתוך הידיעה כי האדם הוא הנברא היחיד שיש בו שילוב של רוח ונשמה, דהיינו: של חלק אלוקה ממעל שהוא נשמת האדם, ושל חומר, שהוא הגוף האנושי,  נגזרת גם ההבנה כי המצוות כולן, הן אלה שטעמן ברור לנו והן אלה שטעמן אינו ברור לנו, מקיימות את כל חלקי האדם: הן את חלקיו הרוחניים והן את חלקיו החומריים. סוד קיום המצוות פועל לחיבור הנשמה עם יוצרה בעולמות רוחניים עליונים. חיבור זה של נשמת האדם עם השם היה קיים טרם ירדה נשמת האדם לגופו בעולם הזה והוא ממשיך להתקיים כאשר האדם חי בעולם הזה על ידי קיום מצוות השם בתורה. סופה של הנשמה להתאחד מחדש עם השם בעולם הנשמות לאחר מותו של האדם. ידיעה זו מביאה את האדם היהודי להבין כי קיום המצוות בין שטעמן ברור לנו ובין שטעמן אינו ברור לנו מקיים אל כל חלקיו בשלמות: הן חלקו הרוחני הנתון לו מן השם, הוא  נשמת האדם, והן את חלקו הגופני המתקיים בתנאי העולם הזה. לכן ניתנו המצוות בכל עניין בחיי האדם. כך, כל מה שעושה האדם היהודי בחייו בכל רגע נתון, יכול להיעשות בדרך רוחנית של קיום מצווה. כפי שהנשמה אינה נפרשת מגוף האדם אלא בזמן היפסדות הגוף , כך אין להפריד בין מצוות שיש טעם ברור ומובן לקיומן במחשבה האנושית ובין מצוות שהטעם לקיומן בחיי מציאות האדם אינו ברור. כל מצוות התורה מיקשה אחת הן, וקיומן המוחלט בכל דור ודור מקיים כל אדם מעם ישראל קיום רוחני וגשמי. קיום המצוות באחדות משמעו קיום הברית שנכרתה בין השם ועם ישראל במעמד הר סיני. קיום הברית הוא תנאי לישיבת עם ישראל בארץ ישראל. ומשום שישיבת עם ישראל בארצו הינה ישיבה שתכליתה הראשונית היא תכלית רוחנית, הרי שקיום המצוות בארץ ישראל מבטיח את ישיבתו הנצחית של עם ישראל בארץ היחידה שנתן לו השם היא ארץ ישראל.

סיכום

מצוות התורה מקיפות כל פעולה שעושה האדם היהודי בחייו, משום שכל רגע בחיי האדם היהודי הוא רגע המקיים חיבור רוחני בין השם ובין האדם היהודי. למעשה, אין רגע בחיי האדם בו חל ניתוק בינו ובין השם בעולם זה, שכן ניתוק כזה משמעו מוות  והפסקת קיום האדם בעולם הזה. כך, גם אדם הרואה עצמו חופשי מקיום המצוות מתקיים בעולם הזה כל עוד הוא חי. אולם, חייו הגופניים ובוודאי חיבור חלקיו הרוחניים בתקופת חייו כאן אל השם, אל מקור חיותו, לא מתקיימים מכוח עצמו הוא, אלא מכוח קיום המצוות של רבים וטובים בעם ישראל. זוהי משמעות אחדות עם ישראל המוצאת ביטויה בערבות ההדדית גם בקיום המצוות. זוהי משמעות קיום ברית הנצח בין השם ועם ישראל, ברית המתקיימת בכל מצווה ומצווה שמקיים כל אדם בעם ישראל. מעתה אמור: אם כך הם פני הדברים בוודאי מוטלת על כל אחד מיחיד עם ישראל לבטא את יהדותו לא רק באמונת הלב אלא בקיום ממשי ומעשי של כל מצוות התורה , בין אלה שטעמן בהיר ובין אלה שטעמן אינו בהיר. יש לקיים כל מצווה ומצווה ככל שניתן כי כולן יחד מיקשה אחת. מעתה אמור עוד: לא רק אני צריך לקיים את המצוות כדי להתקיים  רוחנית וגשמית בכוח המצוות שאני מקיימן, אלא יש עניין בכך שכל אחד מעם ישראל יקיים מצוות, כדי שעם ישראל ימשיך ויתקיים בחיבור רוחני וגשמי אל השם בעולם הזה, בארץ ישראל. הוא שנאמר במדרש: "משל לאחד מושלך לתוך המים הושיט לו הקברניט את החבל ואמר לו תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים! אף כך אמר להם הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקין במצות ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום". (מדרש במדבר רבה יז' ו') כולם-  כל עם ישראל - חיים בקיום המצוות ומכוח כל המקיים אותן. זוהי אם כן משמעות קיום המצוות:  לא עוד ביטויים רדודים של החזרה בתשובה או כפיה דתית אלא קיום נצח לעם הנצח בארץ הנצחית.