סיפור תלמודי:
רבי מאיר ואחר ראשיתו של אלישע/ תלמוד בבלי מסכת חגיגה

אָמְרוּ עָלָיו, עַל אַחֵר: כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לְבֵית הַוַּעַד

וְרוֹאֶה תִּינוֹקוֹת וּסְפָרִים לִפְנֵיהֶם

הָיָה אוֹמֵר: מָה הַלָּלוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים כָּאן?

אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה בַּנַּאי,

אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה נַגָּר,

אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה צַיָּר,

אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה חַיָּט,

וְכֵוָ' שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים כֵּן הָיוּ מַנִּיחִים סִפְרֵיהֶם וְהוֹלְכִים לָהֶם.

עוֹד אָמְרוּ עָלָיו, עַל אַחֵר, שֶׁזֶּמֶר יְוָנִי לֹא פָּסַק מִפִּיו;

וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִיםנוֹשְׁרִים לוֹ מֵחֵיקוֹ.

וּמָה רָאָה אַחֵר שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה?

אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְּבִקְעַת גִּינוֹסַר

וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל בְּשַׁבָּת

וְנָטַל הָאֵם עַל הַבָּנִים וְיָרַד בְּשָׁלוֹם.

וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת רָאָה אָדָם אֶחָד עָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל

וְנָטַל הַבָּנִים

וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם

וְיָרַד

וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת.

אָמַר: נֶאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם

וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ

לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ז) –

הֵיכָן טוּבוֹ שֶׁל זֶה וְהֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה?

וְלֹא יָדַע שֶׁדְּרָשָׁהּ רַ' עֲקִיבָא:

"לְמַעַן יִיטַב לָךְ" – בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב,

"וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ);

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רָאָה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל חֻצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן נִגְרֶרֶת בְּפִי חֲזִיר.

אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יְלַחֵךְ עָפָר?

יָצָא וְחָטָא.

מָצָא זוֹנָה – תְּבָעָהּ.

אָמְרָה לוֹ: וְלֹא אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אַתָּה?

עָקַר צְנוֹן מֵעֲרוּגָה בְּשַׁבָּת וְנָתַן לָהּ.

אָמְרָה: אַחֵר הוּא.

אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל אַחֵר מְעֻבֶּרֶת בּוֹ

עָבְרָה עַל בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה,

וְהֵרִיחָה

וְנָתְנוּ לָהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין

וְאָכְלָה,

וְהָיָה מְפַעְפֵּעַ בִּכְרֵסָהּ כְּאֶרֶס שֶׁל חֲכִינָה.