בסד

פרשת עקב/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת עקב היא פרשה העמוסה בציוויים המסבירים כיצד צריך עם  ישראל לשמור ולקיים את ברית הנצח שכרת עימו השם, בהיכנסו אל ארץ ישראל. אולם, הפרשה מציגה בנוסף, ראיה רוחנית חדשה, על הקורות את עם ישראל במדבר, ויש בה אזהרות רבות לעם ישראל, על מה שעלול לקרות לו אם לא ישמור את ברית הנצח שכרת עמו השם. מבנה זה של הכתוב, בו מצד אחד, מפורשת ההתייחסות הרוחנית של השם למסעו של עם ישראל במדבר, ומן הצד השני, ניתנות בו אזהרות רבות לעם ישראל טרם כניסתו אל הארץ, מגלה משהו מסודות ההנהגה האלוקית על פיה מנהיג השם את עולמו: העולם הרוחני הוא עולם דיכוטומי של לבן אל מול שחור, של קדושה אל מול טומאה. מערכה גדולה ניטשת בעולם הזה בין כוחות הקדושה האלוקית ובין כוח האלילות המשויך לעמי העולם, שמקורו בנחש הקדמון. מציאות חיינו משך אלפי שנים, היא מציאות אפורה של קרבות יומיומיים רבים בין הקדושה והטומאה. בזמנים בהם אנו מתחזקים בקדושה האלוקית, השם מנהיג את העולם בתנאים טובים ומעולים לעם ישראל ולעולם כולו. בזמנים הפוכים, בהם עם ישראל מתרחק מן השם, נגרם הסתר פנים אלוקי, כוחות הטומאה שולטים על מציאות חיי עם ישראל ומביאים עליו קשיים. אזהרות פרשת עקב וההסבר הרוחני הניתן בה למסעו של עם ישראל במדבר, ניתנים לקראת כניסת העם לארץ ישראל. ארץ ישראל היא מקום רוחני מעולה יותר מן המדבר, והיכן שיש עליה רוחנית, יש התנגדות חזקה של כוח הטומאה. מתוך ידיעה זו, צריך עם ישראל להיזהר עוד יותר במצוות השם.  פרשת עקב מגלה, אם כן, טפח מטיבו של המאבק בין שני כוחות מנוגדים אלה. היא חוזרת ומזהירה את עם ישראל לקיים את שליחותו הבלעדית שניתנה לו מן השם להכריע את המאבק לטובת הקדושה האלוקית.

ההליכה במדבר - הליכה בדרך הניסיונות

בפרשת שמות מסופר כי בעת שעם ישראל נאנק תחת סבלות מצרים, עלתה צעקתם אל השם. השם ראה את סבלו הקשה של העם וזכר את הברית שכרת עם האבות, אברהם יצחק ויעקב. השם נגלה אל משה בסנה הבוער ושלח את משה בשליחותו להוציא את עם ישראל ממצרים ולהעלותו אל ארץ השם, ארץ טובה, זבת חלב ודבש. ( שמות פרקים ב'  ג') . בפרשת שמות מתוארת יציאת מצרים מבחינה רוחנית כהצלת עם ישראל מן המצרים, והבאתו של העם לארץ השם. כל זאת, בזכותם של שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב, שהאמינו בהשם בטחו בו, וקיימו את מצוותיו. עקב כך, זכו האבות בהבטחה האלוקית כי זרעם יהיה עמו הנבחר של השם ויגור בארץ שהשם מיעד לו. לעומת פרשת שמות, פרשת עקב, מדגישה לא את יציאתו הנסית של עם ישראל ממצרים, אלא את הליכתו של עם ישראל במדבר ארבעים שנה: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענתך, לנסתך, לדעת את אשר בלבבך, התשמר מצותו אם לא. ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך ,למען הודיעך, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם... כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"  (דברים ח' ב- ג , ה- ו) . מפרשת עקב אנו למדים כי הליכתו של עם ישראל במדבר לא היתה הדרך הרוחנית בה חפץ היה השם להוליך מלכתחילה את עם ישראל לארץ ישראל.  מבחינה רוחנית, לו היה עם ישראל שומע למצוות השם ובוטח בו, היתה ההליכה לארץ המובטחת קצרה ומהירה. אולם כידוע, שני עניינים  עיקריים וחשובים בהם כשל עם ישראל , האריכו את דרכו אל ארץ ישראל: הראשון הוא חטא העגל, השני הוא חטא המרגלים. על שני אלה שילם עם ישראל בהארכת הדרך, בהליכה בת ארבעים שנים במדבר , עד מותו של כל דור המדבר . אך לא זו בלבד, בדרך ארוכה זו, השם  עינה את עם ישראל ניסה את עם ישראל האם ישמור מצוותיו אם לאו, הרעיב את עם ישראל והאכילו את המן. מפרשת עקב אנו מבינים כי  הליכתו של עם ישראל במדבר משרתת הנהגה אלוקית כפולה : הנהגה אחת היא הנהגת התשלום על חטאים של אי קיום מצוות השם. ההנהגה השניה היא הנההגה לפיה השם מנסה את העם בניסיונות, וכאשר העם עומד בהם, הוא זוכה בשכר הניסיונות . שכר הניסיונות הוא טוב רוחני וגשמי, שנותן השם לעם ישראל וליחידיו, בעולם הזה ובעולם הגאולה.

תשלום על חטאים

פרשת עקב מלמדת אותנו על קיום הנהגת השם לפיה על חטאי היחיד והעם יש לשלם. מדוע נדרש תשלום זה? כאמור, עולם העשיה בו אנו חיים, נבנה על יסוד של מאבק בין שני כוחות מנוגדים: הקדושה והטומאה. הקדושה היא הנהגת העולם בדרך הטוב האלוקי. על פי האר"י הקדוש, השם צמצם את אלוקותו, וברא את העולם והאדם בו כדי להיטיב עם האדם. לעומת הקדושה והטוב האלוקי, הטומאה היא שלטון כוחות נמוכים שעיקרם הוא סבל לעולם ולאנושות.  וכך אמר שלמה המלך החכם באדם: "זה לעומת זה עשה האלקים " (קהלת ד' יז'). על פי הנהגה זו של כוחות מנוגדים הפועלים זה לעומת זה, מתקיימים בעולם ענג לעומת נגע, בריאות לעומת מחלה ,עושר לעומת עוני, שבע לעומת רזון, שלווה לעומת ייסורים. ההתנגדות  בין הכוחות היא זו המקימה מלחמה בעולם, עד להכרעתה בניצחון כוחות הקדושה והטוב בעולם הגאולה. בהתאמה לאמור, הקדושה מצריכה  כי האדם ינהג בחייו על פי רצון השם. רצון השם בא לידי ביטוי במצוות שהשם ציווה בהן את עם ישראל וגם את עמי העולם בשבע מצוות בני נח. כאשר האדם נוהג על פי רצון השם הוא מחזק את מלכותו של השם בעולם. לעומת זאת כאשר האדם נמנע מלעשות רצון השם , מתחזק כוח הטומאה. לשם הדוגמא, אנו מצווים בתורה על מצוות "לא תרצח" ומצוות "לא תגנוב". קיום מצוות אלה מחזק את כוח הקדושה והטוב, ויוצר חברה מאוחדת וטובה שיכולה לקבל ולהכיל את הטוב האלוקי. ההיפך מכך קורה אם לא מקיימים את מצוות השם. העולם נעשה אז עולם שבו שולטים רוע וסבל אנושי.  על פי הנהגת השם, הסבל של האדם הוא התשלום שהאדם נאלץ לשלם על התחזקות כוח הטומאה, כי הסבל האנושי הוא מעיקרי הכללים של כוח הטומאה. בתוך כך, לעם ישראל ניתנה שליחות מיוחדת מן השם לדבוק בדרך השם ולעשות את רצונו בקיום המצוות. עם ישראל הוא מעין צינור דרכו בא לעולם הטוב האלוקי . כאשר עם ישראל עושה רצון השם, הוא מכריע את המאבק בין הקדושה והטומאה, הוא מקיים עולם מתוקן יותר שבו הנהגת הקדושה מחוזקת, והוא מקבל על כך שכר של טוב אלוקי, הן בעולם הזה והן בעולם הגאולה. שכר זה מוצא ביטויו בחיי רווחה שלווה ובטח של עם ישראל בארץ ישראל, ולעתיד, בעולם הגאולה בו ישלטו רק כוחות הקדושה. זמנים שטעמם היה טעם הגאולה היו  אלה בהם התקיים בית המקדש. היו אלה זמנים של  הארת פני השם בעולם, של קדושה מתחזקת. השם יכול היה לגלות את מלכותו בעולם , ולהנהיג את העולם בהנהגה רוחנית גבוהה, שהביאה רווחה רוחנית וגשמית, וטוב גדול לאדם ולכל עמי העולם. בזמנים קדומים אלה, בהם כוח הקדושה היה חזק בעולם, כח הטומאה היה קטן, וגם הסבל לעולם ולאדם בו היה קטן. למצער, עם ירידת הדורות וההתרחקות מדרך השם, התחזק כוח הטומאה ועם ישראל הגיע לזמנים הפוכים של חיי גלות וסבל בין הגויים.

הקטנת התשלום בגין החטאים על ידי הנהגת ניסיונות ושכר

כידוע, השם אוהב את עם ישראל ורוצה תמיד להיטיב עימו ועל ידו לכל העולם. לכן השם בחסדיו הגדולים, יצר הנהגה של ניסיונות ושכר, כדי שעם ישראל יוכל להקטין על ידה את התשלומים הקשים לכוח הטומאה. על פי הנהגה זו השם מנסה את עם ישראל וכל אחד מיחידי עם ישראל בניסיונות שונים. מדובר במצבים לא קלים העוברים על האדם ועל העם. אולם, כאשר עם ישראל מגלה ביטחון ודבקות בדרך השם, גם כאשר הוא עובר ניסיונות אלה, הוא מקבל מן השם שכר על העמידה בניסיונות. בזכות שכר זה, קטנים התשלומים לכוח הטומאה. יובהר : החטאים העיקריים והגדולים של עם ישראל היו חטא העגל וחטא המרגלים. בחטאים אלה גילה העם חוסר אמונה וביטחון בהשם, הגדיל את הטומאה ולכן  העם נאלץ לשלם לכוח הטומאה. התשלום היה בעיקר הסבל שסבל עם ישראל בשל דחיית הכניסה לארץ ישראל ובנדודים במדבר ארבעים שנה. תשלום זה יכול היה להיות גדול יותר . די אם נזכור כי לאחר חטא העגל השם רצה למחות כליל את עם ישראל,  ורק לאחר תחנוניו של משה השם התרצה  וניחם על החטא. אולם במקום מחית עם ישראל מן העולם נגזרה על העם ההליכה הארוכה במדבר. בשנות ההליכה במדבר ניסה השם את עם ישראל בניסיונות ועל העמידה בהם קיבל העם שכר, שהיטיב את מצבו. וכך נאמר בפרשה :"השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ... המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים המוליכך במדבר הגדול והנורא ... המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך" (דברים ח' יא – יז) .

רש"י מפרש את הניסיונות :"התשמור מצותיו" שלא תנסהו ותהרהר אחריו, כלומר עם ישראל צריך היה לעמוד בניסיונות על ידי כך שיבטח בהשם ויאמין בו. רמב"ן מוסיף כי השם חפץ בכך שהאדם היהודי ילמד ויבין כי רק קיום המצוות כפי שציווה אותו השם, יש בו טובה שלימה. כלומר: רק שמירת המצוות מזכה את עם ישראל בקיום תמידי  ונצחי. אם כך, שמירת המצוות היא לפי רמב"ן סוד אי הכחדתו של עם ישראל משך אלפי שנים, בעוד עמים גדולים וחזקים נעלמו מעל במת ההיסטוריה כלא היו. לפי רמב"ן, כאשר עם ישראל  הלך במדבר ובטח בהשם יום יום, כי השם יקיים אותו בסכנות המדבר, וימציא לו את פרנסתו ומזונותיו בכל יום  בדרך נס, הוא למד, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על מוצא פי השם, כלומר, במאמר השם ובחסדו הגדול. כך למד העם כי עליו לבטוח בהשם ולקיים  את מצוות השם בכל מצב, גם כאשר הוא נאלץ להתמודד עם קשיי הפרנסה, וכי השם הוא לבדו, הנותן לאדם את מזונותיו. 

אם כך, להליכתו של עם ישראל במדבר היתה תכלית רוחנית חשובה: לא רק יציאה מעבדות מצרים, אלא יציאה אל דרך השם. זוהי יציאה מעבדות לצורך קיום ברית הקודש עם השם, יציאה לחירות בה עם ישראל בוחר בכל רגע להיות עם עבדים להשם. כדי להבין זאת, היה על עם ישראל להתנסות בעניינים מאוד יסודיים בחייו של כל אדם: הראשון הוא התנסות קיומית בסכנות המדבר, והשני הוא מזונותיו. רק על ידי התנסות יסודית זו יכול היה עם ישראל ללמוד כי קיומו הפיסי תלוי כל כולו בקיום מצוות השם. וכאשר עם ישראל למד זאת, וגילה ביטחון מוחלט בהשם הוא עמד בניסיונות הסבל והרעב במדבר, וזכה בכך שיוקטן התשלום לכוח הטומאה בשל חטאיו. רבי עובדיה ספורנו מגדולי מפרשי  המקרא, מפרש כי מאמץ העמידה בניסיונות גדול כל כך, עד כדי שהשם מבקש להיטיב מאוד עם האדם העומד בניסיונות, אף יותר ממלאכי השרת: " אם תעשה רצונו בתתו פרנסתך שלא בצער להיטיבך יותר ממלאכי השרת כראוי למנוסה לפני" . בדרך זו, עם ישראל לא רק שלא נמחה מעל פני האדמה בעקבות חטאיו, אלא שהשם שילם שלו שכר כפול ומכופל על העמידה בניסיונות המדבר: שכר השמירה וההגנה עליו וקיומו בנס המן  במדבר, ושכר הכניסה לארץ ישראל .

סיכום

פרשת עקב מלמדת אותנו על קיומה של הנהגת השם בדבר כוחות מנוגדים הפועלים בעולם, ועל המאבק המתקיים ביניהם בעולמנו. כמו כן על התשלומים שנאלץ האדם לשלם בשל השינויים ביחסי כוחות אלה בירידת הדורות, על השליחות המיוחדת שקיבל עם ישראל  מהשם במאבק רוחני זה,  ועל הנהגת הניסיונות והשכר  שמנהיג השם בעם ישראל כדי להקטין תשלומים קשים.  שלמה המלך אומר : "טוב אחרית דבר מראשיתו " (קהלת ז' ) . רבי מאיר מפרש טוב להיות בסופו של עניין מאשר להיות בתחילתו. לעומתו אלישע בן אבויה אומר אחרית הדבר טובה כאשר הדבר טוב מראשיתו  (תלמוד ירושלמי חגיגה  דף ט' עמ' ב' ). פרשת עקב  מלמדת כי לו היה עם ישראל בוחר ללכת בדרך השם מלכתחילה ולעשות רצונו, ולא היה חוטא בחטא העגל ובחטא המרגלים צפויה היתה לעם אחרית טובה בארץ ישראל כבר מראשית דרכו. אולם משחטא, הביא עליו השם את ניסיונות המדבר כדי להקטין את התשלומים לכוח הטומאה, כדי לזכותו בשכר הניסיונות ולהיטיב את אחריתו . כך נמצאנו למדים בדרך פתלתלה וניסית, כי טוב אחרית דבר מראשיתו. מי יתן ונזכה לחזות באחרית הטובה של הגאולה בימנו.