סיפור תלמודי:
משל השועל והדגים/ תלמוד בבלי מסכת ברכות

שׁוּעָל הָיָה מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר

וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ רָצִים לְכָאן וּלְכָאן,

אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים?

אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמוֹרוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם.

אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי וַאֲבוֹתֵיכֶם?

אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא, שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת – אִיאַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ!

וּמָה בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִים, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ – לֹא כָּל שֶׁכֵּן.