גבריאל מופע ההשקה / תומר פישר

אחרי יום עמוס וגדוש בפעילות, לקחתי רכבת ואוטובוס אחד, כדי להגיע להשקת האי.פי. הראשון של גבריאל, באוזן בר בתל אביב. הגעתי כולי כבר על קוצים ויצא שבאתי כמעט על הפתיחה בשמונה וחצי.

הרבה יוצרים בארץ אוהבים ליצור את הלהיט, אבל אצל גבריאל, זה משהו אחר. יש לו הרבה נשמה. הוא שנסיונר ורומנטיקן בלתי נדלה. את ההופעה פתח עם שיר מקסים שנקרא "חבל הצלה". שיר מופלא שמספר על בחור שמחפש את דרכו, אבל לא רואה מה שיש לו מתחת לאף. "חיים שלמים חולפים לו מול העיניים וכמה קל להתרגל לכישלון. כמו בסיפור שלא נגמר הוא מחכה בינתיים וכל מה שחלם מתממש לו בדמיון". קצת כמו הרואה ואינו נראה:

והיו גם שירי דרך יפים לא פחות. "עוד יום עובר", "אבן גבירול 40" שמתחיל אוורירי ורומנטי שמגיע לפזמון סוער ומרגש, "אין יותר בינתיים" שכתב טל רביב וגם "נחיה כל רגע", הקצבי שצמא לרגע שלווה בחיים העירוניים. אני שומע אצלו בין השפעותיו קצת מחו"ל והרבה מכאן. המוסיקה שלו נטועה עמוק בשורשי המוסיקה הישראלית, ועם זאת גבריאל מוצא לעצמו קול ייחודי שיש רק לו:

הפעם הראשונה שאני הכרתי את גבריאל הייתה מאחד הסינגלים שהוציא ואם זה ייגמר. הציפייה לשמוע אותו הייתה גדולה. ומהתו הראשון, ראיתי שהוא סוחף את הקהל לריגושים גדולים. היה ניכר שהוא מתרגש מהמעמד ושזה לא מובן מאליו להגיע לרגע כל כך מיוחד. שיא הערב היה ללא ספק כשגבריאל הזמין את אוהד חיטמן לעלות על הבמה. השניים השלימו זה את זה בהרמוניות שמימיות עם "העיר הלבנה".  מיד אחר כך אוהד התיישב על הפסנתר לביצוע משותף של השיר שלו "מודה אני". בארבע מילים: צופן לגבריאל עתיד מזהיר.

 
מאת: תומר פישר - מוזיקאי ושדרן ברדיו קולת גת וקול הנגב
לתגובות/פניות לעורך מדור מוזיקה: שחר כהן  -  https://www.facebook.com/shaharole 
לחצו לכתבות נוספות במדור המוזיקה של בכיוון הרוח