:סיפור תלמודי

רבי מאיר ואחר על סוסו בשבת/ מתוך מסכת חגיגה


רַ' מֵאִיר הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בִּטְבֶרְיָא,

וְהָיָה אֱלִישָׁע רַבּוֹ מְטַיֵּל בַּשּׁוּק כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל סוּסוֹ בְּשַׁבָּת.

בָּאוּ וְאָמְרוּ לְרַ' מֵאִיר: הֲרֵי אֱלִישָׁע רַבְּךָ בָּא וּמְטַיֵּל בַּשּׁוּק.

הִפְסִיק דְּרָשָׁתוֹ וְיָצָא אֵלָיו.

אָמַר לוֹ אֱלִישָׁע: מָה הָיִיתָ דּוֹרֵשׁ הַיּוֹם?

אָמַר לוֹ: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ" (איוב מב, יב) –

אָמַר לוֹ: וּמָה אָמַרְתָּ בּוֹ?

אָמַר לוֹ: "וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה" (שם שם, י) –

שֶׁכָּפַל לוֹ אֶת כָּל מָמוֹנוֹ.

אָמַר לוֹ: חֲבָל עַל הָאוֹבְדִים וְאֵינָם נִמְצָאִים!

עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּךְ,

אֶלָּא "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ",

בִּזְכוּת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ.

אָמַר לוֹ: מָה הָיִיתָ דּוֹרֵשׁ שׁוּב?

אָמַר לוֹ: "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ" (קהלת ז, ח).

אָמַר לוֹ: וּמָה אָמַרְתָּ בּוֹ?

אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וְהִפְסִיד, וּבְזִקְנוּתוֹ וְנִשְׂתַּכֵּר;

דָּבָר אַחֵר: יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּשְׁכֵחָהּ, וּבְזִקְנוּתוֹ וְקִיְּמָהּ.

אָמַר לוֹ: חֲבָל עַל הָאוֹבְדִים וְאֵינָם נִמְצָאִים!

עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה דּוֹרֵשׁ כָּךְ,

אֶלָּא, "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ",

בִּזְמַן שֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה:

אֲבוּיָה אַבָּא מִגְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיָה.

כְּשֶׁבָּא לְמָהֳלֵנִי קָרָא לְכָל גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם

וְקָרָא לְרַ' אֱלִיעֶזֶר וּלְרַ' יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם.

כְּשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, הִתְחִילוּ מְטַפְּחִין וּמְרַקְּדִין,

אֵלּוּ אוֹמְרִים מִזְמוֹרִים

וְאֵלּוּ אוֹמְרִים אַלְפֵיבֵּתִין.

אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: אֵלּוּ עוֹסְקִים בְּשֶׁלָּהֶם, וְאָנוּ אִי אָנוּ עוֹסְקִים בְּשֶׁלָּנוּ?

יָשְׁבוּ וְהִתְחִילוּ בַּתּוֹרָה,

וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים,

וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים,

וְיָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם

וְהִקִּיפָה אוֹתָם.

אָמַר לָהֶם אֲבוּיָה: רַבּוֹתַי, מָה בָּאתֶם לְשְׂרֹף אֶת בֵּיתִי עָלַי?

אָמְרוּ לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם אֶלָּא יוֹשְׁבִין הָיִינוּ וְחוֹרְזִין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה,

וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים

וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים,

וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָם מִסִּינַי,

וְהָיְתָה הָאֵשׁ מְלַחֶכֶת אוֹתָם כִּלְחִיכָתָם מִסִּינַי,

וְעִקַּר נְתִינָתָם מִסִּינַי לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בָּאֵשׁ – "וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד, יא).

אָמַר לָהֶם אֲבוּיָה אַבָּא: רַבּוֹתַי, הוֹאִיל וְכָךְ גָּדוֹל כּוֹחָהּ שֶׁל תּוֹרָה – הַבֵּן הַזֶּה,

אִם יִתְקַיֵּם לִי, הֲרֵינִי מַפְרִישׁוֹ לַתּוֹרָה.

וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנַת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא נִתְקַיְּמָה בִּי תּוֹרָתִי.