בסד

פרשת חקת/ צב'יה כהן

מבוא א

על הטעם בקיום המצוות

פרשת חקת פותחת באחת מן המצוות המיוחדות והעלומות ביותר בתורה : מצוות פרה אדומה. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר : ”זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר : דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על (במדבר יט ב')" כדי שנוכל להבין משהו מטעמה של המצווה, אסביר כך: מעצם הגדרתו של העולם הזה כ"עולם העשיה", עולה ,כי רק בתקופת חייו בעולם הזה, יש לאדם היהודי הזדמנות "לעשות", כלומר: לקיים את מצוות השם שניתנו לעם ישראל בתורה. יש לזכור עוד, כי השם אינו מתנהג בשרירות עם האדם, ולכן, גם המצוות שציווה השם, אינן ניתנות לאדם בשרירות לב. ברי לכן, כי יש טעם וודאי בקיומה של כל מצווה, ללא יוצא מן הכלל. ללימוד טעמים אלה, שבקיום המצוות מקדיש האדם היהודי זמן רב בלימוד התורה. ישנן מצוות שטעמן עשוי להיות ברור לנו, בני האדם, גם במציאות חיי העולם הזה, למשל: מצוות "לא תרצח". אולם, מכיוון שהשם מקיים עולמות רוחניים נוספים על העולם הזה, ישנן מצוות אחרות, שתכלית קיומן היא בעיקר רוחנית. קיומן של מצוות אלה בעולם הזה, משפיע ברובו דווקא בעולמות הרוחניים העליונים שהשם מקיימם. לשם הדוגמה, מעל העולם הזה מתקיים עולם רוחני, בו נמצאות נשמות הנפטרים, בהמתנה לתחיית המתים בעולם הבא הוא עולם הגאולה. כך, תרומה לבית כנסת המוקדשת לעילוי נשמות נפטרים, אין בה תועלת ישירה לתורם, אולם השפעתה טובה בעולם הנשמות. יש לומר עוד, כי כפי שקיום המצוות בעולם הזה משפיע בעולמות הרוחניים, כך, העולמות הרוחניים מחוברים לעולם הזה ומשפיעים על מציאות חיי העולם הזה. קיום המצוות על ידי השרשרת הבינדורית הנמשכת של עם ישראל, משפיע אם כן, הן בעולם הזה, והן בעולמות הרוחניים. זהו שנאמר כי השם הוא אחד והכל מצוי באחדות.

מבוא ב

הטוב הרע והטהרה

"זה לעומת זה עשה האלקים" (קהלת ז' יד'). אמירה זו יש לה משמעות בעיקר בהתייחס למעשי האדם בעולם הזה. מלאחר חטא אדם הראשון, צריך האדם להתמודד עם ידיעת הטוב מן הרע (בראשית ג' כב').  כל הרע בעולם הזה, שורשו בכוחות שהתגלמו בנחש שהחטיא את האדם, והסית אותו להפר את הציווי האלוקי שלא לאכול מפרי עץ הדעת. בכך עשה האדם את הרע בעיני השם. מאז, עושה האדם את התיקון לחטא הקדמון בעולם הזה. התיקון הוא שהאדם צריך לעשות את הטוב בעיני השם, כלומר, להישמע להשם בקיום המצוות שבתורה. בכך האדם יודע מהו הטוב האלוקי והוא נמנע מרע. בהתאמה לכך, עולם התיקון בנוי על המאבק בין הטוב והרע. את המאבק הזה יש ביכולת האדם היהודי להכריע על ידי עשית הטוב בעיני השם בקיום מצוות התורה. ההכרעה היא בואה של הגאולה. בהתאמה לאמור, השם נתן כוח חיות לשני הצדדים, הרע והטוב. שניהם חיים מן הקדושה, שהיא החיבור אל השם, אל מקור חיותם. אם האדם היהודי, שהשם נפח בו נשמה אלוקית, עובד את עבודת השם בעולם העשיה, הוא עושה הטוב בעיני השם, הוא מתחבר ישירות אל מקור חיותו, אל השם, ומשפיע בכך על חיזוק הכוחות הטובים בעולם הזה. אולם, אם האדם היהודי נמנע מעבודת השם, שהיא עשית הטוב בעולם הזה, כלומר: הוא נמנע מלימוד התורה וקיום המצוות,  נמצא שעל כורחו הוא עושה הרע בעיני השם והוא מחזק את כוחות הרוע. כיצד? כוחות הרוע מקבלים את חיותם בצורה עקיפה, לא מן השם ישירות, אלא מחלק אלוקה ממעל המצוי באדם. דרכם של כוחות אלה, בניגוד לכוחות הקדושה והטוב של השם, הינה להרבות רוע וסבל בעולם הזה. לשם הדוגמה, אם אדם מקיים מצוות תפילה, אבל עושה במקביל עבירות אחרות, כוחות הרוע יכולים להתחזק בעקיפין מהקדושה הבאה מקיום מצוות התפילה של האדם. כך יוצא שהגם שהאדם מקיים מצוות, הוא נאלץ לחוות דרגת סבל בחייו, במקום לקבל את טוב השם. כדי שכוחות הרוע לא יהנו כלל משום מצווה שמקיים האדם, נדרש האדם להיות בטהרה. הטהרה איננה ניקיון הגוף, אלא היא דרגה רוחנית מעל הגוף. הטהרה באה מצד הקדושה, מצד הטוב האלוקי. הטומאה, שתכונתה שהיא מידבקת, באה מצד החולין. הטהרה משפיעה על התחברות האדם היהודי לחכמת האמת שבתורה. לעומתה, הטומאה מחברת את האדם אל כל הידע המצוי בעולם, שאין מקורו בחכמת האמת האלוקית. הטהרה אם כן, משמעותה התגברות על כוחות הרוע והטומאה. הטהרה באה בשני עניינים : ראשית, על ידי הישמרות מעבירות המטמאות את האדם ומחזקות את כוחות הרוע של הטומאה, ועל ידי עשיה פוזיטיבית של עניינים המביאים טהרה. למשל, נטילת ידיים הנעשית עם הקימה בבוקר, מונעת מכוחות הרוע לקבל את כח החיות הנמצא בכל מעשה טוב של מצווה, מכל מה שעושה האדם במשך כל היום, עד לבוקר שלמחרת.

האמור במבואות עד כה, מקדים הסברם של שניים מן העניינים העיקריים בפרשה: העניין הראשון הוא מהי חוקת התורה עליה מצווים משה ואהרן בפרשה? העניין השני הוא, מה משמעותם של ענייני טהרה וטומאה בפרשת חקת?

מצוות פרה אדומה: לשחרר את הטהרה מתוך הטומאה

כאמור, כדי להכריע את המאבק נגד כוחות הרוע, על האדם היהודי להישמר טהור. כך נוצרת הפרדה בין הטהרה והטומאה בין כוחות הטוב וכוחות הרוע, וכוחות הרוע נחלשים. אולם, לעיתים מתערבבת טהרה בתוך הטומאה, מתערבב טוב ברע ,ויש להפריד את הטוב ואת הטהור מן הרע והטמא. במאבק זה השם מסייע את האדם ונותן לו מעין "רוח גבית" על ידי מתן מצווה מיוחדת. אם כלל המצוות תכליתן לשמור את האדם מן הטומאה ולא לאפשר לטומאה אחיזה באדם מצוות פרה אדומה תכליתה להוציא מן הטומאה את הטהרה שכלואה בה, לברור את הטוב מן הרע. כיצד נעשה הדבר? מצוות פרה אדומה מטהרת את האדם היהודי מן הטומאה הגדולה ביותר הקיימת בעולם היא טומאת המת. הטהרה מטומאת המת שבמצווה זו ,יש בה הטעם של חיי הנצח המנצחים את התכלות הגוף. במצווה זו, בה עוסק סגנו של הכהן הגדול, יש לקחת פרה אדומה תמימה , כזו שאין בה כל שערה אחרת מלבד שערות אדומות, שאין בה מום, ואשר לא עלה עליה עול. יש לשחוט את הפרה, לשרוף אותה, ולהשתמש במים עם אפרה לטיהור עם ישראל מטומאת המת. כזכור, טומאת המת באה לעולם התיקון מאז החטא הקדמון. היא היתה בבחינת "ניצחון " של כוחו הרוע שהביאה להתכלות הגוף בעולם הזה. מותו של אדם והתכלות הגוף בעולם הזה שייכת כולה לכוחות הרוע. לכן, המוות הוא הרוע הגדול ביותר, והוא הטומאה הגדולה ביותר. בהתאמה, אדם הנולד לעולם הזה, יודע על פי הנהגות השם, כי כדי להילחם במוות ובטומאתו, עליו לעשות הטוב בעיני השם בקיום המצוות. כך הוא מגביר את כוח החיות של הטוב בחיבור אל השם, ותורם להכרעת המאבק בין הטוב והרע ולהבאת הגאולה, בה יתקיים גם הגוף בחיי נצח. בכלל עשית הטוב בעיני השם, נכללים ענייני הטהרה. אולם, בהיות טומאת המת גדולה ומידבקת, הדרך היחידה להיטהר מטומאת המת היא על ידי הזייתם של מים שיש בהם אפרה של פרה אדומה. בתהליך קיום המצווה מיטמאים עד הערב כל העושים במצווה. הכהן המשליך אל תוך שריפת הפרה עץ ארז ושני תולעת טמא עד הערב, והשורף את הפרה טמא עד הערב, והאוסף את אפרה טמא עד הערב. אולם אפר הפרה ומי הזייתה הם טהורים ובכוחם לטהר את כל העם. כך יוצאת הטהרה לעם ישראל מטומאת העוסקים במצווה. כך, נעשה התיקון לחטא הקדמון, ומתברר הטוב מן הרע בעולם הזה. מתוך טומאת העושים במלאכה, משתחררת הטהרה מטומאת המת לכלל עם ישראל . טהרה מטומאת המת היא ניצחון על כוחות הרוע שהביאו את המוות לעולם. המדרש נותן דוגמאות נוספות כיצד מתברר טוב מרע, כיצד יוצאת טהרה מטומאה: "זה שאומר הכתוב מי יתן טהור מטמא לא אחד... כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מאומות העולם, העולם הבא מן העולם הזה. מי עשה כן מי גזר כן, לא אחד לא יחידו של עולם!" (מדרש תנחומא לחומש במדבר פרשת חקת סימן ג)

ועוד אנו למדים מן המדרש עד כמה חשוב להתרחק מן הטומאה גם בדיבור, כי דיבורו של האדם היהודי צריך להיות דיבור של טהרה: "רבי יהשע בן לוי אומר מצינו שעקם הכתוב שלושים ושנים תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו"  (מדרש תנחומא לחומש במדבר פרשת חקת סימן ד) גם הגמרא מדברת על הוצאת הטהרה מן הטומאה : "על דבר זה נאמר מי יתן טהור מטמא לא אחד (איוב יד) אלו מי הנדה שהמזה ומזין עליו טהו,ר ונוגע טמא" (מסכת נדה ט)

פרה אדומה במקום עגל של זהב

מצוות פרה אדומה לא רק מתקנת את חטאו הגדול ביותר של אדם הראשון, את טומאת המוות שהביא לעולם, אלא יש בה כפרה לחטאו הגדול ביותר של עם ישראל, הוא חטא העגל. רש"י, מקביל כל פרט במצוות פרה אדומה לחטא העגל. ראשית, המצווה ניתנת לאלעזר הכהן ולא לאהרן , כי אהרן היה מעורב בחטא העגל. לכן נכתב בפרשה "ויקחו אליך" יקחו אל משה, המצווה היא על שמו של משה. שנית, כפי שבני ישראל פרקו את נזמי הזהב והביאו אותם לאהרן לצורך עשית עגל הזהב, כך, כל צרכי מצוות הפרה האדומה, לכפרה על חטאו של העם, נלקחים אל משה, שכזכור לא היה מעורב בחטא העגל בשהותו באותה העת על הר סיני ארבעים יום ולילה. שלישית, הפרה היא פרה אדומה על שם שהחטא קרוי "אדום" "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו"  (ישעיהו א' יח'). רביעית, הפרה תמימה במובן שאינה פגומה. כפי שבני ישראל היו תמימים לפני חטא העגל, כך הפרה צריכה להיות תמימה ובכך היא מרפאה את חטא העגל ומחזירה את עם ישראל לתמימותו. חמישית, הפרה היא פרה שלא עלה עליה עול. כשם שישראל פרקו עול שמים בחטא העגל, כך הפרה האדומה שלא עלה עליה עול, מחזירה לעם ישראל את עולה של מלכות שמים. בהקבלת עניינים אלה אנו מבינים את הטעם לקיומה של המצווה, גם במציאות החיים הרוחנית של עם ישראל, בקורות אותו במסעו במדבר.

חוקה או חקת התורה?

בסיום המאמר אני מבקשת להתייחס ללימוד חשוב נוסף בפרשה. מצוות פרה אדומה שנמסרה לאלעזר הכהן סגנו של אהרן, נחשבת להיות "חקת התורה". בהמשך, בפרשת מטות, אלעזר הכהן מוסר לאנשי הצבא הבאים למלחמה את חקת התורה, בעניין הלכות הגעלת הכלים הנלקחים כשלל במלחמה. (במדבר לא' כא' – כג') השאלה העולה היא: מדוע בשני העניינים הללו, טהרה על ידי מי האפר של פרה אדומה, והלכות טהרת כלים הנלקחים כשלל מלחמה, מופיעה בכתוב לשון "חקת התורה"? מה בין חקת התורה ובין חוק? רש"י מפרש את המילים "חקת התורה" כך: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה . לפירושו של רש"י, "חקת התורה" בהבדל מחוקים, עניינה מצוות שטעמן אינו ברור ואינו ידוע לנו, אבל אין לנו רשות להרהר אחריהם אלא לקיים את הציוויים כלשון התורה. לפי ההוראות שנתן אלעזר הכהן לאנשי הצבא מפי משה רבינו, אנו מבינים כי מדובר בתורה שבעל פה, כיון שהלכות הטהרה של הכלים שנלקחו שלל מן האויב, נמסרו עוד קודם לכן מהשם למשה, וממשה על פה לאלעזר הכהן. אם כך "חקת התורה" היא הציוויים הכתובים בתורה בלשון הקודש, גם אם טעמם אינו בהיר לנו. ציוויים אלה כוללים את כל ההלכות שנמסרו על פה מפי הגבורה למשה, ממשה ליהושע, מיהושע לזקנים, כולם מקובלים שקיבלו את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה ביחד איתה, והמקובלים מסרוה בכל דור ודור, לכל עם ישראל. חקת התורה היא בלשון הקודש כל הציוויים שתכליתם רוחנית, והיא מעל מציאות חיי האדם בעולם הזה. ציוויי חקת התורה מקיימים בעיקרם עניינים שבעולמות רוחניים עליונים, מעל ענייני הגוף שבעולם הזה. לעומת חקת התורה, המילה "חוקה" מוכרת לנו כקונסטיטוציה, משטר, רשימת חוקים, מערכת חוקים, חוקי יסוד, כללים בסיסיים, תקנון. כולם ענייני העולם הזה, כולם מתייחסים למציאות חיי האדם בחברה בה הוא חי. הא ותו לא. נדמה, כי על אף הכוונה בחוקה לשפר את מציאות חיינו החברתיים גופא, כדאי לשקול בשנית שימוש במילה זו בהקשרה הפוליטי חברתי. וכפי שמצינו שהכתוב עיקם תיבות בתורה ובלבד שלא להוציא דבר טומאה מפיו, כדי לא לחזק את הטומאה, עלינו לרומם את השימוש במילות לשון הקודש לשימוש רוחני, כבלשון הקודש, וממילא יהיו לכך השפעות טובות על ענייני הגוף והעולם הזה. ולוואי ותהא זו תחילתה של דרך בה תאיר את דרכנו המשמעות הרוחנית של מילים בלשון הקודש.