גרפיקה: הדר ראובן
צילום:כריסטיאנה בט'גה 

דיבור קצר ולעומק עם ארז מירנץ/ ראובן שבת

ארז מירנץ, מחזאי ישראלי, חי כיום בברלין. הוא בן 37. כתב עד כה ארבע מחזות, שהועלו על במות שונות. כתיבתו התיאטרלית מאופיינת בנטוריאליזם חד, נוקב מאוד לעיתים, הנע בין ניהליזם מוחלט לאמונה חידתית ביישות רוחנית, פנימית בעיקר, היכולה לתת פתרון לאדם.

בכתיבתו הוא קורא תיגר מודרני על המהות הפוסט מודרנית, הבידורית , השטחית והרדודה שנהוגה כיום הרבה בעולם התרבות וגם בעולם התאטרון. הוא איש קצר מילים, אך קולע למדיי.

 מה היא הביוגרפיה שלך?

נולדתי ב1980, נפטרתי רוחנית ב2006, בגלל זה קוראים לי אמהי"ד, ארז מירנץ השם יקום דמו.

הרבה אנשים ואירועים הובילו לרצח האמן שבי. אני חושב, כמו במחזה "צמחים מטפסים" שמצב של גוף לא מתפקד הוא מוות בחיים, ככה זה גם עם רוח שלא מתפקדת, כי פשוט לא נותנים לה, היא רק מוזנת, כמו בסיפור "אחדות הניגודים" כמה שאני יכול, שאמשיך להתקיים.

 האם אתה מגדיר את עצמך מחזאי מודרני או א- מודרני?

בזמנו אהבתי את המודרניזם בספרות, גם זה נרצח.

לא אוהב הגדרות.

מדוע אתה חי בברלין?

לצורך שיקום וגם כי פה יש יותר ביקוש ליצירות שלי.

במחזות שלך אתה חושף באופן נטורילסטי ומחאתי מאוד את קטנותם של מרבית בני האדם מדוע?

כי יש את כל התנאים ליצור גן-עדן על פני האדמה ורוב האנשים הופכים את זה לגיהנום.

 שלושה ספרים שהיית לןקח אותך לאי בודד ומדוע?

"ישות וזמן" של היידגר - אולי זה יעזור באי בודד, כי זה גם ספר ארוך וגם עוסק בדיוק בבעיה...

בכל מקרה, ספרים עבי כרס, סטייל דוסטוייבסקי, גוגול, ג'ונצרוב וכיו"ב - אבל אם יהיה בדרך משקל יתר בספינה, אצטרך להיפטר מהם... 

יש עוד תקווה למין האנושי ובמה היא תלויה?

לא רוצה להתחייב שלא,  אבל אם תראו את ההצגה תשלובת אבוטבול, אולי תהיה...