פרס נובל יוני 2017/ עמרי נובל 
הפעם רוצה לכתוב לכם על משהו שמפריע לי, שמעתי זאת בבוקר בחדשות והאמת שאני יכול להתעלם כי יש לזה אפס השפעה עלי אבל בתור "ילד צופים" זה מפריע לי ואנסה לדמות זאת לעולם המוזיקלי.
תחשבו שהיה חוק שקובע שניתן אך ורק לכתוב או לשיר שירים בז'אנר מוזיקלי אחד, או רק לכתוב על נושא אחד.
שמותר לכם לפנות רק לכלי נגינה ספציפיים, וגם אם אתם מזמינים ציוד נגינה מחו"ל זה חייב להיות רק בכלי אחד, נושא אחד וסגנון אחד.
כל חריגה מהחוק הזה היה מחייב עשיית "צדק" מולכם, הכוללת העמדה לדין, משפט ואף ישיבה בכלא ובמקרים חריגים גרוע מכך.
שקולגות שלכם היו מקבלים הטבות עם היו מלשינים עליכם אם הייתם מעיזים בחדרי חדרים לכתוב אחרת, לנגן אחרת, לחשוב אחרת.
איך הייתם מרגישים עם זה? הייתם ממשיכים ליצור? הייתם יוצאים לרחוב? הייתם מגנים על חבריכם על המשפחה? ובכן ברור שאני לא מדבר על מוזיקה, בתקופה האחרונה מרגיש לי שהעולם, המדינה והחברה שלנו הולכת לכיון מאוד מאוד מסוכן.
שמעתי בבוקר שמדינת ישראל חתמה הסכם עם רוסיה שלא יאפשרו אימוץ ילדים רוסיים לזוגות חד מיניים, ראיתי בחדשות שרוצים להעביר חוקים בכנסת שלנו שיכולים להפוך חברים וקולגות שלכם לאנשים ואזרחים מסוג ב' ובפסטיבל ישראלי הגיעה דרישה משרת התרבות לפסול תכנים אומנותיים שהכילו עירום (גוועלד!!!)
ובכן זה לא טור פוליטי אבל בקלות מה שמתחיל רחוק מאיתנו מגיע בסוף גם אלינו ולמוזיקה שלכם, אני לא בא להטיף, אם יש לי מטרה היא שנתחיל כולנו לחשוב, להרגיש ולקבל את העובדה שאין עובדה אחת. שמעתי לאחרונה ציטוט בסדרה שאני עוקב אחריה (ממליץ על "סיפורה של שפחה") "רצינו לעשות את העולם טוב יותר, אבל טוב יותר לנו זה תמיד על חשבון מישהו אחר.."
אל תתנו שזה יהיה על חשבונכם, רוצה לומר שאנחנו באים בהמון צבעים וגוונים אנושיים כך גם במוזיקה, אני יכול להתרגש משיר רוק ובאותה נשימה מנעימה קלאסית ואפילו רגאטון. כל עוד זה טוב, כל עוד זה מרגש.
בעודי כותב שורות אלו אני מקשיב לתכנית האחרונה ששידרתי ותוהה מה באמת תופס אותי, אין לזה סגנון מסויים, זה פשוט צריך להיות אמיתי לפחות בעיני.
זה כמו להידלק על מישהי/ו מתוך קהל של אנשים, לפנות אליו בשיחה קצרה ויש בינכם קליק, אולי בסוף גם מתחתנים. רומנטי, לא?
אז בואו אספר לכם על מי נדלקתי, החודש פרס נובל הולך ל...
1.Tutu Tango – "Stames"
אלינור שריקי ורועי דותן מנגנים מוזיקת פופ אלקטרוני שמרגישה כמו חלום, בשניות הקטנות לפני שעלמה בתי מעירה אותי בכל בוקר, אלינור שרה יפה ורך וכל האווירה מזכירה לי הרכבים משנות התשעים כמו מאסיב אתק או זירו 7 אבל מעודכנים יותר לסאונדים עוד יותר עכשויים. נסו לקום עם השיר הזה בשבת בבוקר, נראה לי יבוא לכם בול עם הקפה והסיגר (ואני לא שותה לא חלב ולא מעשן)
2.רונאל קרן (מארח את גל דה פז) – "Hit"
למען גילוי נאות יש לומר שלמדתי עם רונאל במגמת המוזיקה של תיכון גלילי בכפר סבא, מדי פעם אנחנו מתעדכנים מה קורה כל אחד בחייו של זה, תכל'ס אחלה שיר, מדוייק בסאונד והגשה, גיטרות בפאז ושירה עם דיסטורשן מתובלת בזמרת הכי טובה בארץ היום (גל דה פז), נשמע כאילו יכול להתאים לסרט של גאי ריצ'י, כל כך אהבתי שהבטחתי לרונאל שאשדר את כל האלבום שלו בתכנית הרדיו שלי "אלבומלא":
3.ניר שרון – "להתמקד"
הגיטרה בפתיחת השיר עם דיליי כבר תפסה אותי, תזוזה של שני אקורדים.
אני יכול לפרט לכם אילו דרגות אבל זה לא מעניין, מה שחשוב הוא האוירה שהשיר נמצא בה, זה הולך להתפוצץ לאט לאט, סוג של רוק אינדי פופ שעשה לי חשק לשמוע עוד בזמן נסיעה ברכב, הטקסט מהורהר ונשמע שניר מדבר בעיקר לעצמו, שיחה פרטית בינו לבין עצמו שאנחנו עדים לה ויכולים להשליך לחיים שלנו:
4.זהר ופס – "רגעים ודמעות"
זהר בעלת קול אלט נמוך, מזכירה לי את דילן (ואינני חסיד שלו) אך בשירתה יש המון כנות, למען האמת היא שרה על אביה שהלך לעולמו ואולי זה פוגש אותי כאבא צעיר שבתו היא מרכז חייו, אתם יודעים מה זה בדיוק מה ששירים צריכים לעשות, לחבר אותנו לנקודת רגשית אצלנו, זהר עשתה זאת נקודה, לשיר מתווסף קליפ יפיפה של אמנית החול אילנה יהב (שבעבר עשתה גם לי קליפ חול יפיפה):
5.אוריינטל רוק אורקסטרה (יוסי סאסי) – "Monad"
יוסי סאסי הוא פשוט גאון, רוקיסט עם תיבולים מהמזרח שאני נהנה מכל תו ותו שלו.
מוכן להתערב ששחר העורך היקר של מדור המוזיקה יסכים איתי (שחר אוהב בעצמו לשלב מזרח ומערב) שיוסי פה מתעלה על עצמו ומנגיש לנו מלודיות שמספיק להן הברה אחת "לה לה לה לה", לא מאמינים? תקשיבו להם:
מאת: עמרי נובל - זמר-יוצר, שדרן רדיו סול ורדיו חוף אילת
לתגובות/פניות לעורך מדור מוזיקה, שחר כהן - https://www.facebook.com/shaharole
