סיפור תלמודי:
השפחה המלומדת/ מתוך תלמוד ירושלמי  מסכת מגילה

אָמַר רַ' חָנֵי: לֹא יָדְעוּ חֲכָמִים מַהוּ סֵרוּגִין, חֲלוֹגְלוֹגוֹת וּמַטְאֲטֵא,

וּמִי גָּדוֹל – בְּחָכְמָה אוֹ בְּשָׁנִים?

אָמְרוּ: נֵלֵךְ וְנִשְׁאַל בְּבֵית רַבִּי.

 

בָּאוּ לְשָׁם.

אָמְרוּ זֶה לָזֶה: יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה, יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה!

יָצְאָה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית רַבִּי.

אָמְרָה לָהֶם: הִכָּנְסוּ לְשָׁנִים.

הִתְחִילוּ נִכְנָסִים קְטָעִים קְטָעִים.

אָמְרָה לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם נִכְנָסִים סֵרוּגִין סֵרוּגִין?

הָיָה שָׁם בָּחוּר אֶחָד טָעוּן פַּרְפְּחִינִין, נָפְלוּ מִיָּדוֹ,

אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר נִתְפַּזְּרוּ חֲלוֹגְלוֹגֶיךָ;

הֲרֵינִי מְבִיאָה מַטְאֲטֵא – וְהֵבִיאָה מַכְבֶּדֶת.