חדרי הבית/ איתן גרין, ישראל 2016, 104 דקות/ רונה נבון
משבר הדיור: הקושי הבלתי נסבל לקנות ארבעה קירות בטון וכמה ברזלים רק בכדי לישון לאכול ולחיות מעט, ממנף עצמו בסרט הזה לקונפליקט של האדם בחברה קפיטליסטית, לניכור ולשעבוד חיי הפרט לטובת תרבות הצריכה. כאילו שיש בזה צורך.
אברם (יובל סגל) מתפתה לקחת על עצמו עוד ועוד מיזמי נדל"ן על מנת לגדול ולצמוח וכמה שיותר, כי תמיד משהו חסר.
כדרכם של סיכונים מעין אלו, הוא נקלע לחובות כספיים המאלצים אותו לעזוב את ביתו ולהתגורר בדירת גיסו (דני שטייג הנפלא).
לצד הקריסה הפיזית של בית, מתפורר לו גם התא המשפחתי של אברם.
אשתו (אסנת פישמן) לוקחת פסק זמן לתהות על טיב הזוגיות, ולהרהר על המשך הקשר. בעוד בנו(עידו זייד), בן העשרה, רגיש ונבון, על ספקטרום הסהרוריות, נמצא שם תמיד לספוג קריסה ועוד קריסה.
זהו סרט על ערכו של בית ולא על שוויו.
זהו סרט על המחיר שאדם משלם בדרכו להשיג נכס, אך לא בית. שכן, בדרך לרכוש נכס המחיר הוא בית מתפורר. הוא אינו משיג את הכסף לבניית בתים, אך משלם הרבה מעבר לכך.
מעבר למשכנתא, ישנן הרבה עלויות בהשתוקקות לחומר שיאכלס אותנו באופן קבע: מחיר משפחתי, מחיר רגשי, מחיר אישי.
באיזה בית אתם הייתם רוצים לגור?
