לֵב חָלוּל/ רון גרא

בַּחוּצוֹת מְטַיְּלוֹת אֲהָבוֹת

אֶצְלוֹ  הַלֵּב חָלוּל

כְּמוֹ בְּעַרְסָל מוּטָל

עֵר בַּלֵיל

בָּאוֹהֲבִים מִתְבּוֹנֵן.

נֶפֶשׁ כְּבֵדָה

מִתְנַסָּה בַּמַּשָּׂא.

עוֹרְקָיו כְּמֵהִים לְחֹם

רֵיחַ אַכְזָב מְלַוֵּהוּ לְכָל

מָקוֹם.

תָּמִיד בַּהַמְתָּנָה

לְנֵץ הַחַמָּה

לִשְׁעַת יִעוּדוֹ,

כְּמוֹ בַּתֵּאַטְרוֹן כְּשֶׁהַמָּסָךְ

נִפְתַּח

בָּמָה זוֹהֶרֶת

שַׂחְקָן מִתְפָּרֵץ מָלֵא

 עָצְמָה

מַעֲלֶה חִיּוּךְ

מַעֲלֶה כְּאֵב

מִלַּהֲבֵי הַלֵּב.