שיר:
הַמְּשׁוֹרֵר מַצְדִּיק אֶת מִלָּתוֹ / אנטוניו קוליאנס מספרדית מרגלית מתתיהו
סִלְחוּ לִי אִם לֹא נָתַתִּי לַמִּלִּים
אֶת מַשְׁמָעוּת הַתּוֹכָחָה שֶׁלָּכֶם;
סִלְחוּ לִי אִם רַק
אָסַפְתִּי מִלִּים בְּחַיַּי
כְּמוֹ אֲבָנִים מִן הַדְּרָכִים,
כְּמוֹ שִׁבְרֵי עֵצִים מִן הֶהָרִים;
סִלְחוּ אִם הִבַּעְתִּי אֶת רִגְשׁוֹתַי
לְלֹא מַסֵּכוֹת וְהָיִיתִי נֶאֱמָן יוֹתֵר
לַמִּלִּים הַחַיּוֹת מֵאֲשֶׁר לְמֵתוֹת,
אִם אֶת מִי שֶׁנִּפְטְרוּ מִזְּמַן לֹא הִכְתַּרְתִּי,
אִם לֹא פּוֹרַרְתִּי, רִסַּקְתִּי, דִּמַּמְתִּי
אֶת מִלּוֹתֵיהֶם, בִּהְיוֹתָם כְּבָר
גְּוִיּוֹת עֲטוּרוֹת תְּהִלָּה.
הִסְתַּכַּנְתִּי בַּפְּגִישָׁה עִם אוֹצְרוֹת לַיְלָה
בַּצְּעִידָה עַל סַף צוּקִים,
בְּמִשְׁעוֹלִים טְחוּבִים,
נִטְמַעְתִּי בֵּין עֲשָׂבִים שׁוֹטִים שֶׁהִסְתִּירוּ
מַלְכּוֹדוֹת קִנְאָה חֲלוּדוֹת
וּבְאֵרוֹת תְּהוֹם עַתִּיקוֹת
שֶׁמֵּעָמְקָן עָלוּ יִלְלוֹת שְׁחִיתוּת
שֶׁל חַיּוֹת טְעוּנוֹת שִׂנְאָה.
אֲנִי חַי עֲדַיִן וְאֶחְיֶה
בְּתוֹךְ מִלִּים זַכּוֹת
אוֹתָן מָצָאתִי כְּמוֹ אַבְנֵי דֶּרֶךְ,
כְּמוֹ שִׁבְרֵי עֵץ בֶּהָרִים.
וְרַק הָיָה לִי לְפוֹגְשָׁן
בֵּין שִׂיחִים וְקוֹצִים
וְאִתָּן נָתַתִּי מַשְׁמָעוּת לְחַיַּי.
וְאָכֵן, זֶה הָיָה הֶחָשׁוּב מִכָּל.
לֹא הָיִיתִי מְגֻיָּס לַמִּלִּים
כְּמוֹ מֻצְּגֵי מוּזֵאוֹן, כְּמוֹ מֶדַלְיוֹת כְּנוּעוֹת,
כְּמוֹ אוֹלָרִים פּוֹצְעִים.
סִלְחוּ לִי, אִם בְּאֹרַח נֵס,
פָּגַשְׁתִּי בְּאֵלֶּה הַמִּלִּים
שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים תִּהְיֶינָה חַיִּים לַאֲחֵרִים,
וּמָוֶת וְחַיִּים לִי עַצְמִי.