שיר:
אִם אַתְּ כּוֹתֶבֶת אַל תִּמְחֲקִי / גָּלִית אבגי-כֹּהֵן

רָצִיתָ לִקְרֹא אוֹתִי.

וַאֲנִי מָחַקְתִּי,

כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל עַצְמִי.

קָרָאתִי אֶת מָה שֶׁכָּתַבְתִּי לְךָ,

וְדָמְעָה בִּצְבְּצָה.

הֵבַנְתִּי, אָסוּר שֶׁתִּקְרָא.

בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה,

הָפַכְתָּ קָשֶׁה נוֹרָא.

נִסְגַּרְתָּ. הִתְכַּנַּסְתְּ בְּךָ.

מָה תִּקְרָא?

שֶׁהֲרֵי בְּמֵילָא

לֹא תָּשִׁיב לִי מִלָּה.

מָה תִּקְרָא?

כַּמָּה אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ?

מָה תִּקְרָא?

כָּמַהּ לֹא בָּרוּר לִי כְּרֶגַע,

בֵּינְתַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ?

מָחַקְתִּי. כְּדֵי לִשְׁמֹר עָלַי מִמְּךָ.

אִם אַתְּ כּוֹתֶבֶת אַל תִּמְחֲקִי.

בִּקַּשְׁתָּ יָפֶה. וַאֲנִי מוֹסִיפָה,

וְלִכְשֶׁתִּקְרָא, תַּן תּוֹקֵף,

לַמִקְדָּשׁ הַזֶּה, שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ.