בס"ד
פרשת בשלח/ צב'יה כהן
אקדמת הדברים 

פרשת בשלח פותחת בכך שפרעה שלח את עם ישראל ממצרים לעבוד את השם במדבר: "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא..." (שמות יג' יז'). שליחתו של עם ישראל ממצרים בידי פרעה נעשית בדיוק בדרך בה ביקשו משה ואהרן שליחי השם מפרעה :"כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר" (שמות ה' א'). על כך ענה פרעה: "מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה' ב'). בין דרישתם הראשונה של משה ואהרן מפרעה לשלח את עם ישראל ובין שליחתו של פרעה את העם בלית ברירה לאחר מכת בכורות, הביא השם על פרעה את עשר מכות מצרים, והוריד אותו מכסא מלכותו. השם הוא שהוציא את עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים ביד חזקה ובזרוע נטויה. אם כך נשאלת השאלה כיצד זה אומר הכתוב כי פרעה הוא זה ששילח את עם ישראל ממצרים, האם פרעה אכן בחר לשלח את עם ישראל ממצרים? יתרה מכך, מה מיוחד בדרך בה שילח פרעה את ישראל ממצרים ואשר הביאה לכך כי שמה של הפרשה כולה והלימוד הרוחני הנגזר ממנה נקרא על שם הפעולה שפעל פרעה  "בשלח" ? על כך ועוד במאמר להלן.

זכות הבחירה : הכל צפוי והרשות נתונה

"הכל צפוי והרשות נתונה. רשות לכל אדם נתונה. אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו". (אבות ג' טו'). וכך כתוב בתורה: " הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" (בראשית ג' כב'). לאדם ניתנו מן הקדוש ברוך הוא יכולות מסוימות לדעת להבחין בין טוב ורע ולבחור כיצד יפעל. "טוב" הוא הטוב הבא לאדם מבחירתו ללכת  בדרך השם. "רע" הוא תוצאתה של הליכה בדרך השם, הבאה רק לאחר הליכה בדרכים פתלתלות עוקפות וארוכות שאינן דרך השם. הדברים יובנו טוב יותר מהבנת תכליתו של האדם בעולם התיקון. כזכור, תכלית חייו של האדם היהודי היא לתקן את חטאו של אדם הראשון, שחטא בכך שלא עשה רצון השם. כאשר אכל אדם הראשון מפרי העץ האסור, הוא עשה מעשה אסור ופעל נגד רצון השם. מרגע שגורש אדם הראשון מגן העדן אל עולם התיקון, תפקידו של כל אדם יהודי באשר הוא לתקן חטא זה על ידי עשיית רצון השם בלימוד התורה וקיום המצוות. כדי להבהיר את הדברים אומר בפשטות כי במובן זה "צדיק" הוא מי שעושה כאמור רצון השם מבחירה בעולם התיקון, בעוד "רשע" הוא מי שאינו עושה רצון השם מבחירה בעולם התיקון. עוד אומר כי צדיק העושה רצון השם זכאי לשכר על פועלו, כאשר עיקר השכר יינתן לו בעולם הגאולה, בעוד הרשע מקבל גמול או עונש ואינו זכאי לשכר, לא בעולם הזה בוודאי לא בעולם הגאולה. גם הרשע עושה רצון השם אך בדרך המביאה אותו לידי עונש וגמול. הבחירה בין שתי הדרכים היא בידי האדם. בחירתו היחידה של האדם היא אם כן האם לפעול על פי תכלית חייו ולעשות רצון השם מבחירה או ללכת בדרכים עוקפות ופתלתלות שיש עמן סבל רוחני וגשמי יחד. זוהי הבחירה בין טוב ובין רע, בין להיות רשע או צדיק. בחירה זו טומנת בחובה את מה שצפוי כתוצאה מבחירות אלה : שכר או גמול. משמע, בחירתו של האדם היא בין שתי דרכים: או שהאדם בוחר בדרך השם ומקבל על כך שכר טוב, או שהאדם ייאלץ להבין את הנהגות דרך השם מתוך סבל ואילוץ הבאים עליו, תוך קבלת גמול ועונש על אי הליכה בדרך זו מבחירה.

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים

כדרכם של שני חצאים המרכיבים את השלם, כך עבודת השם המחברת את האדם אל מקורו האלוקי נעשית בשיתוף בין השם ובין האדם. חלקו של האדם הוא הבחירה לעשות רצון השם מתוך יכולת האבחנה בין טוב ורע. אדם העושה רצון השם מבחירה בוחר בטוב, שהוא שכר מסוים בעולם הזה. עיקר הטוב הוא שכרו הרוחני בעולם הגאולה. זהו "הכל צפוי והרשות נתונה". השם משתתף עם האדם בעבודתו על ידי כך שהשם מסייע לעושה רצונו להיות עובד השם ירא שמים. כך, אדם העושה רצון השם זוכה להבין מקצת מהנהגות דרך השם בעולמות רוחניים עליונים. אדם כזה מבין מהי דרך פעולת השם בעולמות רוחניים עליונים וכיצד להשתמש בידע זה כדי לעשות את עבודת השם ואגב כך לקבל טוב רוחני וגשמי. אדם כזה הופך להיות ירא שמים ולא רק ירא את החטא ועונשו, כיוון שהוא יודע כי הוא כפוף למלכות שמים. זוהי הבנה המביאה את האדם לידיעה כי כל מה שקורה לו בחייו נעשה ביד השם, והוא מכיר את דרכי ההתקשרות עם השם ואת השפעותיהן על חייו. אדם כזה ירא את השם ולא את בני האדם בעולם הזה, יהא אשר יהא תפקידם ומעמדם. זהו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", כי יראת שמיים זו ניתנת לאדם רק אם הוא בוחר לעשות רצון השם. אם כך, השלמות בעבודת השם היא כאשר האדם פועל מן הארץ בבחירתו לעשות רצון השם, בעוד השם פועל מן השמים ליתן לאדם הבוחר לעבוד אותו את כל צרכיו. עבודת השם וידיעת הנהגות דרך השם הבאות ממנה, מביאות את האדם להיות ירא שמים. אומר עוד כי יראת שמים רחבה הרבה יותר מיראת החטא. בעוד יראת החטא עניינה שכר וגמול על מעשי האדם יראת שמים היא ההבנה שהשם הוא היחיד המנהיג את עולמו, אין עוד. אם כך החיבור בין בחירת האדם לעבוד את השם מתוך ידיעת טוב מרע, ובין יראת שמים, המסורה לאדם מתוך ידיעת הנהגות דרך השם, הוא חיבור של אחדות ושלמות רוחנית וגשמית בעבודת השם. על רקע האמור ננסה עתה להבין האם פרעה עשה רצון השם מתוך בחירה ותוך יראת שמים, והאם אכן בחר לשלח את עם ישראל לעבוד את השם.

בחירתו של פרעה : בין שכר לגמול

עניין יסודי שיש להבין מפרשת בשלח הוא מה היה תפקידו של פרעה בעולמו של השם ובהנהגתו. תפקידו של פרעה  כמלך השייך לאומות העולם היה להכיר במלכות השם שהמליך אותו למלך על מצרים, כלומר : להיות ירא שמים. עוד היה תפקידו הרוחני לתקן את חטאו של הנחש, אותו כוח רוחני ערום ונמוך שגרם לאדם הראשון לעשות מעשה אסור ומנוגד לרצון השם. כוח הנחש שלא הכיר במלכות השם ואמר לחווה "לא מות תמתון כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע ..." (בראשית ג' ד' ה') – כוח זה מתגלם בפרעה. לו היה פרעה נשמע מיד לדרישת השם לשלח את עם ישראל, היה במעשהו כדי להכיר במלכות השם. פרעה היה עושה את רצון השם לשלח העם, והיה מתקן בכך את חטא הנחש. כמו כן היה פרעה זוכה לשכר על פעולתו בעשיית רצון השם. אך בתשובתו של פרעה "מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה' ב'), כפר פרעה בעיקר וכשל כישלון שהביא לחורבנו. מרגע שפרעה לא הכיר באלקי ישראל מעצמו, הוא אולץ בכוח ידו החזקה של השם להכיר במלכות השם ולשלח את עם ישראל ממצרים. הוא אף שילם על עיקשותו במכות כואבות, ובאיבוד  מלוכתו, עד איבוד חייו בטביעה בים סוף. אם כך, בעוד שלפרעה ניתנה היכולת לבחור לעשות רצון השם ולקבל על כך שכר, הוא פעל בדיוק את אותן הפעולות שהביאו אותו לבחור לעשות את רצון השם מתוך אילוץ, בלי לקבל שכר, ומתוך סבל גדול. בתהליך ההכרה המאולץ בהשם פרעה סובל מכות איומות ומאבד את כל כוחו. השם הביא אותו שלב אחר שלב , מכה אחר מכה, לבחירה המאולצת כי עליו לעשות את רצון השם ולשלח את עם ישראל כדרישת השם. כך אכן עושה פרעה ולכן לשון הפרשה "ויהי בשלח פרעה" כי גם בחירה מאולצת לעשות רצון השם היא עדיין בחירה. בחירה מאולצת זו של פרעה, על שמה נקראת הפרשה, תכליתה לימוד רוחני וחשוב לעם ישראל, כי יש רק בחירה אחת: בחירה בדרך השם. הרשות היא האם לבחור בחירה מרצון או מתוך אילוץ.

סיכום

ויהי בשלח - שליחה זו של פרעה משלימה את גאולת ישראל ממצרים בדיוק בדרך בה היא החלה בדרישה "שלח את העם". פרעה נאלץ לעבור דרך ארוכה וכואבת ולשלם מחיר יקר מאוד, רק כדי לגלות בסופה של הדרך, כי הוא נמצא בדיוק באותה נקודת פתיחה בה נדרש על ידי שליחי השם משה ואהרן לעשות את רצון השם. משלא עשה רצון השם מתוך בחירה עצמית ומתוך הכרה במלכות שמים, נאלץ לעשות רצון השם מתוך כורח ואילוץ, ותוך תשלום מחיר יקר של סבל גשמי ורוחני. לימוד רוחני זה, כי עשיית רצון השם מבחירה מזכה בשכר, בעוד עשיית רצון השם מתוך כורח ואילוץ עיקרה גמול ועונש, ביקש הקדוש ברוך הוא ללמד את עם ישראל על חשבון פרעה, מבלי שעם ישראל יצטרך לשלם מחירים כואבים בגין לימוד זה. כפי הידוע, כשל עם ישראל מלהבין הבנה זו. עם ישראל צריך היה לחטוא בחטא העגל כדי ללמוד לימוד זה, ולשלם על כך מחירים רוחניים וגשמיים המשתלמים עד דורנו אנו. זהו שאמר השם על עמו "עם קשה עורף" במשמע עם עיקש כ"פרעה". בסופו של לימוד, מתבהר כי הרשות היחידה הנתונה לאדם היא לבחור לעשות רצון השם, להיות ירא שמים ולזכות בשכר הטוב על כך. זוהי עבודת השם השלימה בה האדם והאל הם אחד.