צילום: פרנק גרסיה  Frank Gracia

•        בעבר כבר ערכת אנתולוגיה בנושא השואה. מה הניע אותך לשוב לנושא?

בשנת 2012 פרסמתי אנתולוגיה ראשונה בנושא השואה בשם "הציפורים לא שרות באושוויץ", הספר עשה את שלו אבל אזל בינתיים, והתעורר הצורך לפרסם ספר חדש ומאותה הסיבה בדיוק שפרסמתי את האנתולוגיה הראשונה, צורך שכמדומני רק התגבר – בורות איומה שבה נתקלתי באמריקה הלטינית בכל הקשור למלחמת העולם השנייה בכללותה ולשואה בפרט; בורות שבאה לידי ביטוי בהצהרות פוליטיות מקוממות ובהפגנות אנטי ישראליות, באמירות של אנשים פרטיים ובשימוש מודע ולא מודע בסמלים נאציים. לדרום אמריקה הגיעו לא מעט נאצים, ועד היום יש לטינים שמאמינים וכותבים שהיטלר לא  התאבד בבונקר שלו אלא נמלט בצוללת לדרום אמריקה.

ביריד הספרות הבינלאומי בגואדלחארה 2013, שבו ישראל היתה אורחת הכבוד, קיבלתי על בשרי המחשה לבורות הזו בהשקה לספר השואה. קבוצה של צעירים פרו פלסטינים בחרה להפגין וניסתה לפוצץ באלימות את החלק האחרון של האירוע בצעקות שישראל עושה כביכול שואה לפלסטינים.

לאחר אותה הפגנה, החלטתי לפרסם ספר חדש שיעסוק בשואה, כיוון שלטעמי התשובה הטובה ביותר לבורות היא המשך הפרסום של ספרים העוסקים בשואה. אבל לא מהפן של עימות עם הבורים אלא מהפן של היצירה, העשויה אולי להסביר להם טוב יותר עד כמה הם טועים. אגב, אני לא ממשפחה של ניצולי שואה, אבל קראתי עדויות וספרים רבים בנושא, ורציתי לתרום פעם נוספת את תרומתי הצנועה בניסיון להסביר ללטינים טוב יותר את הטרמינולוגיה המוטעית שבה הם עושים שימוש, לעיתים בגלל חוסר הבנה בסיסי באשר להבדל העמוק מאוד בין השואה היהודית לבין כל השאר.

• ·       איך מתקבל נושא השואה בארצות דוברות ספרדית, במיוחד בספרד עצמה, בה התרחשה האינקוויזיציה ב 1492?

באירופה אפשר לפגוש יותר מכחישי שואה מאשר בדרום אמריקה, מן הטעם הפשוט שהשואה התרחשה באירופה ולדרום אמריקה היא הגיעה לעיתים כמו שמועה מרוחקת. ללטינים רבים הנאבקים על הישרדותם הכלכלית ועסוקים בצרות שלהם, קשה אולי יותר לקלוט את מימדי הזוועה. לא מעט קוראים של הספר הראשון אמרו לי שהוא סייע להם להבין את עוצמת הזוועה של השואה טוב יותר מאשר נאומים פוליטיים מתלהמים. גם לספר השני, "כתוב באפר", בחרתי טקסטים בעלי טקסטים ערך ספרותי, אך כאלו שיעזרו לקורא הלטיני להבין שלפני המספרים באים האנשים, ומדובר בטרגדיה הממחישה למעשה את חוסר אנושיותה של האנושות. כשהם קוראים פרוזה או שירה, הטרגדיה נוגעת ללבם יותר מהאשמות שעוברות כבר לעיתים ליד האוזן.

•      מדוע לא חתרת לאנתולוגיה דן לשונית עברית-ספרדית?

מהדורה דו-לשונית היתה עלולה להפוך את הספר הזה להפקה סיזיפית אף יותר מכפי שהוא היה, ולצערי מסיבות חוץ ספרותיות. בספרדית בלבד הוא כולל 336 עמודים, ואם נוסיף גם את הטקסטים בעברית היינו מקבלים כמות כמעט כפולה של עמודים. בימינו, זו התאבדות כלכלית לפרסם ספר בן 700 עמודים ומאיפה התקציב? אבל אדרבא, אם יש עניין, אשמח לפרסם את האנתולוגיה הזו בנפרד גם בעברית וכמדומני שגם משתתפיה ישמחו.

•       באנתולוגיה החדשה "כתוב באפר" – "Escrito en la Ceniza"  מופיעים כ 90 יוצרים. מה היו הקריטריונים לבחירתם?

כמובן שהטקסטים חייבים לעסוק ישירות ולא בעקיפין בנושא השואה, ועליי לקבל את זכויות היוצרים לפרסומם. לא תמיד זה פשוט. על השואה יש קורפוס עצום של יצירות בספרות העברית וקשה לבחור. האנתולוגיה הראשונה זכתה אמנם להד חיובי מאוד, אבל לטעמי הספר השני טוב ועמוק מקודמו גם בשל העובדה שהוספתי עשרות משתתפים, ניצולי שואה ואחרים, וגם בזכות התוכן שלו וצורת ההגשה, העיצוב והתמונות הרבות הממחישות את גודל הזוועה. המבנה המיוחד של "כתוב באפר" עוזר לקורא להבין טוב יותר את הטרגדיה כיוון שהוא מחולק לחטיבות נושאיות. בחלק הראשון משתתפים ניצולי שואה וגם קורבנות, בחלק השני בנים וקרובים של קורבנות, בחלק השלישי בני דור שני, שלישי ורביעי של ניצולים, ובחלק הרביעי יוצרים ישראלים אחרים שכותבים על השואה וספיחיה.

חלוקה זו מסייעת לקורא בשפה הספרדית להכיר יותר לעומק את הסוגות השונות והסגנונות השונים ואת ההבדלים בין התקופות והיוצרים. כל יצירה מלווה גם בטקסט שכתבתי על היוצר ויצירתו והוספתי גם פתח דבר ומילון מושגים.

     על השואה ניתן לכתוב באופנים שונים, כמו בתיאור ריאליסטי קשה ובוטה, וגם בכתיבה מרומזת משולבת באירוניה ואף הומור. מה עדיף לדעתך?

מעבר לשאלה של טעם, אנתולוגיה העוסקת בשואה, או בכל נושא תמטי אחר, חייבת להיות פלורליסטית. ב"כתוב באפר" כלולים כל הסגנונות, מק. צטניק שתיאוריו קשים ובוטים, ועד אהרון אפלפלד, אידה פינק וטוביה ריבנר המאופקים והמעודנים, ויוצרים נוספים הנותנים דגש לצד האנושי וכתיבתם מאופיינית באירוניה ובהומור, כמוך למשל ואחרים. אני אישית רואה בפרימו לוי כגדול הסופרים שכתב על השואה.

•       האם יש בכוחן של מילים, ולו באצטלה של שיר, לתאר את הזוועות?

אם נצעק ללא הרף 'זוועה', אנחנו עלולים להשיג תוצאה הפוכה אצל הקורא הזר, שלא מודע כאמור לגודל הטרגדיה. באנתולוגיה מדובר בהצטברות של טקסטים של מחברים רבים, ואז מושג אימפקט אפילו על הקורא האדיש, שמתקשה בסוף הקריאה להתעלם או להגיד: 'מה שקרה לפני 70 שנה פלוס לא מעניין אותי.'

• ·       האם מוסדות תרבות בספרד ובישראל גילו עניין ביוזמה שלך?

זו האנתולוגיה השישית של ספרות עברית שאני מפרסם בשפה הספרדית בשנים האחרונות. האנתולוגיות הקודמות זכו להפצה נאה ולתגובות אוהדות בעיקר ברחבי אמריקה הלטינית ובארצות הברית, ופחות בספרד, שם בקושי הפיצו אותן מסיבות טכניות. בנוסף ל"כתוב באפר", אוכל לציין במיוחד את "עם הספר" שזכה להצלחה של ממש, את "ספר השלום" שזכה לקבלת פנים חמה באמריקה הלטינית בזכות היוזמה המיוחדת לאגד יהודים וערבים למען השלום, ואת "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה" שמקיף אלף שנה של יצירה עברית על ירושלים. לספרים כמו על ירושלים והשואה יש ללא ספק ערך לא רק תרבותי-ספרותי אלא גם לימודי וסמי אקדמי, אבל להערכתי גופים שונים בארץ, כמו משרד התרבות, הסוכנות, "משואה", אוניברסיטאות ואחרים, או מוסדות בספרד לא שמעו מספיק על מיזם האנתולוגיות שלי, ולטעמי זו החמצה. רוב קשרי בעבר היו בעיקר עם גורמים בישראל כמו אגף קשתו"ם במשרד החוץ, כמה מנציגויות ישראל באמל"ט, קהילות יהודיות ובעיקר קהלים לטיניים שוחרי ספרות או אוהדי ישראל שאצלם היה הביקוש הגדול ביותר לספרים האלה.

•       האם בתהליך יצירת האנתולוגיה נתקלת בקשיים מיוחדים או בלתי צפויים שהיה עליך להתגבר עליהם?

או-הו. לצערי היו המון קשיים. על כל הקשיים בתחום המקצועי התגברתי כי אהבת הספרות הנחתה אותי, אבל להפתעתי הרבה הקשיים העיקריים הפעם היו  חוץ-ספרותיים. לא פעם שאלתי את עצמי כמו יל"ג בשעתו: לשם מי וגם לשם מה אני עמל? למעשה, השאלה הזו מרחפת באוויר גם לאחר צאת הספר שזכה אמנם לתגובות מצוינות מצד אנשי ספרות ומשתתפיו, אבל לפי שעה לא זכה כמעט למשוב מצד הגורמים שציפיתי שיגלו בו עניין.

מעולם לא עברתי דרך חתחתים כמו שעברתי לפני פרסום הספר הזה. כרגע אני מעדיף שלא להרחיב יותר מדי בנושא, אבל אם לא יחול שינוי במצב, אז כנראה שאין יותר טעם בפרויקט הזה שתרם להפצת הספרות העברית באמריקה הלטינית לדעת רבים יותר מכל גורם אחר. ספרים כאלה תלויים ללא ספק לא רק ברצון הטוב שלי ושל משתתפיהם אלא גם ברצון הטוב של מוסדות או גופים פרטיים לתמוך בהם, ולפי התרשמותי הרצון הטוב הזה לא קיים בימינו באותה המידה ובאותה הקדימות כמו בעבר. הספרות המתורגמת נדחקה לצערנו הצדה לטובת תחומים אחרים. בכל פעם מחדש, זה הופך מסובך יותר ויותר להשיג ספונסרים למען הפצת ספרות עברית מתורגמת. בספר השואה במיוחד לצערי לא תמיד ידעו להעריך באמת את העובדה שאני פועל כדון קישוט לאורך תקופה ארוכה ועוד למעשה בהתנדבות.

להערכתי, בימינו יש גם פחות עניין או הבנה באשר לתרומתה החשובה והשפעתה המבורכת של הספרות העברית המתורגמת ובמיוחד של אנתולוגיות תמטיות. נקווה שהמצב המאוד לא מעודד הזה ישתנה לטובה בעתיד, ושמוסדות תרבות והסברה בישראל וגורמים נוספים ימשיכו לתמוך במיזם הזה, ולפני הכול ימצאו לנכון לסייע ברכישת ובהפצת האנתולוגיות העוסקות בשואה ובירושלים בישראל וברחבי העולם.

להלן אמצעי הקשר עם ירון אביטוב:

avitovya@gmail.com