יופי נסתר, בימוי:  דויד פרנקל 94 דקות / גבריאלה מורז

צוות שחקנים מעולה מאכלס את הסרט.
העלילה מספרת על מנהל משרד פרסום ניו יורקי (וויל סמית) שנפל למרה שחורה לאחר מות ילדתו. הוא נפרד מאשתו, מפסיק לתפקד מקצועית וחבריו השותפים איתו במשרד דואגים גם גם לשלומו וגם לעתידם הכלכלי במשרד. כאשר הם לא מצליחים לחדור מבעד לחומת השתיקה המשוריינת שלו, הם מגלים כי בצר לו, הוא שולח מכתבים לשלוש ישויות: "אהבה", "הזמן" ו"המוות".
להפתעת הצופים ושל אדוארד עצמו, הוא מקבל מענה למכתביו. בתחילה הוא מפקפק בייתכנות המענה הזה אך נאחז בו בכל זאת בהיותו נואש כל כך.

בחג המולד, המועד המיסטי שבאמונה הנצרית היא מועד של ניסים, מתנות חיים ותחייה (תחיית ישו הנוצרי), אדוארד מתחיל לקבל כעין תשובות על התהיות הקשות שנוצרו בעיקבות מותה של בתו.
אמירות פילוסופיות חכמות על חיים ומוות נאמרות בסרט הזה. ציניקנים עשויים לשפוט את הסרט כ"קיטש" ולהתעלם מהתובנות המתדפקות בזו אחר זו על תודעת הצופה, בל גם אם כן, אי אפשר להתעלם מכך שהסרט גורם לך לחשוב ולהפוך שוב ושוב בדברים הנאמרים בו.
יתרה מזו ליהוק השחקנים המצויין: הלן מירן – הפורשת לפנינו משחק מבריק ומשכנע, כמוה כמו אדוארד נורטון, קייט וינסלט וקירה נייטלי הופכים את הסרט לאיכותי ביותר.
התסריט (אלן לוב) כתוב היטב, מדוייק, מהודק וגדוש פילוסופיית חיים מעביר אל הצופה במחשבה על המהויות השונות של החיים, מפכה סוג של אופטימיות וכמיטב המסורת של הקולנוע האמריקאי משאיר טעם של תקווה.